נדרים דף פה עמוד א

פרק אחד עשר

לא: דכו"ע - טובת הנאה אינה ממון, וחלקו במתנות שלא הורמו.

ודחי': דאי טוה"נ אינה ממון, מה לי הורמו מה לי לא הורמו!

ב. אלא טעם דרבי: קנסו רבנן לגנב שלא יגנוב,

וטעם ריבר"י: קנסו רבנן לבעה"ב שלא ישהה לטבל.

ג. רבא: שאני תרומה, ויטלו בע"כ, משום דראויה רק לכהנים,

וכיון שיבוא לאסור עליהם - שויא עפר בעלמא.

קונם שאיני עושה על פי אבא, ועל פי אביך, ועל פי אחי, ועל פי אחיך - אינו יכול להפר,

שאיני עושה על פיך – א"צ להפר;

ר"ע: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו;

ר' יוחנן בן נורי: יפר, שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו.

שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי. משמע דס"ל דאדם מקדיש דשלב"ל.

ורמינהי: המקדיש מעש"י אשתו- לר"מ: הקדש רי"ו הסנדלר: חולין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום