סנהדרין דף ג עמוד ב
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
א. דיני ממונות בשלשה [מומחים]
המקור לכך שצריך שלושה [ב' שיטות]
ת''ר: רי''א: 'וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים' - אחד,
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם- שנים, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים - שלשה
רבי יונתן ראשון תחילה נאמר, - ואין דורשין תחילות, שנדרש לגוף הדין
אלא: עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם - אחד, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים - שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, - הרי כאן שלשה.
לא שחלקו אם דורשין תחילות-, דלכו"ע אין דורשין תחילות.
לרבי יאשיה: א''כ נאמר ונקרב אל 'השופט', וכתוב אֶל הָאֱלֹהִים -ש''מ למנין.
ורבי יונתן: לשון דעלמא הזכיר אנשים אומרים: מי שיש לו דין יגש 'לדיין'
ורבי יאשיה למד שב''ד צריך להיות נוטה [אי זוגי שיוכרע, וא''כ סגי במקור לשנים]
כר''א בריה''ג אחרי רבים 'להטת', -התורה אמרה: עשה לך ב''ד נוטה!
לא שסבר כר''י דתנן: סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד, ולר''י של שבעים!
שהרי לר''י: רק בסנהדרין גדולה דכתיבי קראי, אבל לא בשאר ב''ד,
כדתנן: סמיכת זקנים ועריפת עגלה לר''ש- בשלשה, לר''י: בחמשה.
וטעמו: וְסָמְכוּ - שנים, זִקְנֵי שנים, ואין ב''ד שקול - הרי חמשה!
- אלא דרי''א חלק על ר''י וסבר: שאפי' בשאר בי''ד- יכול להיות שקול!
אלא לרי''א המקור לכך שבדיני ממונות צריך שלושה – ק''ו מדיני נפשות.
ביאור שיטת רבי
ת''ר: דיני ממונות בשלשה, רבי: בחמשה, כדי שיגמר הדין בשלשה.
לכאו' משמע שלרבי: 'השלושה' שנאמרו היינו על גמר הדין!
והקשה ר''א מעתה תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד, כדי שיגמר הדין בע''א? וסנהדרין קטנה מ''ה, שיגמר הדין בכ''ג!??
- וברור: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ, - משעת אסיפה שבעים.
וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה, וְהִצִּילוּ הָעֵדָה - משעת שפיטת העדה.
וה''נ וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים - משעת קריבה שלשה.
- אלא טעם דרבי: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים - שנים, ומה אֱלֹהִים למטה- שנים אף אֱלֹהִים שנא' למעלה- שנים, והיות ובעי' ב''ד מוכרע הרי חמש.
וטעם רבנן יַרְשִׁיעֻן כתיב. ללא ו' - בכתיב חסר ואין לדרוש לשנים אלא לאחד.
ריב''י מרי''ו: רבי, וריב''ר, וב"ש, ור"ש ור"ע, כולם ס"ל: יש אם למקרא.
רבי הא דאמרן.
ריב''ר ששאלוהו תלמידיו:, יכול תהא יולדת נקבה טמאה שבעים [יום]!
והשיבם: מה כשטיהר בזכר טיהר בנקבה כפלים, אף כשטימא בזכר - בנקבה כפלים. לאחר שיצאו: יצא ומחזיר אחריהם וא''ל:
אי אתם זקוקים לכך, שבועיים קרינן, ויש אם למקרא.
ב''ש דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת - כיפר, -דוְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ. ובחטאת שתי מתנות.
קרנת קרנת קרנת – שס''ל אם למקרא, ארבע למצוה, ושתים לעכב
ולב''ה: אף בחטאת, שנתנן במתנה אחת כיפר. - קרנות קרנת, קרנת - ארבע, [דס''ל אם למסורת ורק קרנות דרשו לשנים] שלש למצוה ואחת לעכב. ולא הכל למצוה דכפרה -שלא מצינו כפרה בלא מתנה
ר''ש דלת''ק שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. אם למסורת.
ולר''ש: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח.- אם למקרא.
רבנן: -אם למסורת, בסכת, בסכת בסכות - הרי כאן ארבע.
חד לגופיה, נותרו ג', והלכתא גרעה לשלישית והעמידתה על טפח
לר''ש: בסכת בסכת בסכות - שש, דל חד לגופיה – נותרו ד', הלכתא גרעתא לרביעית, והעמידתו על טפח.
ר''ע מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל שנא' עַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא - שתי נפשות ושיעור אחד. ורבנן: נפשת כתיב.
מתקיף ראב''י: וכי יש שלא סובר אם למקרא? והתניא בַּחֲלֵב אִמּוֹ יכול בחֵלֶב, אמרת: יש אם למקרא! אלא: דכו''ע יש אם למקרא.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום