יומא דף ל עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

כלל במקדש רגליים מצד ניצוצות, וידיים מצווה לשפשף,

כר"א: דאסור לאדם שיצא בניצוצות שע"ג רגליו,

שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו,

ר"פ: צואה במקומה אסור לקרות קר"ש, דיושב ונראית, ולא דמי לעל בשרו או ידיו בבית הכסא,

שחלקו אם מותר לקרות קר"ש, -דבמקומה נפיש זוהמא.

הלכה בסעודה: יוצא להשתין נוטל יד אחת,

דיבר עם חבירו והפליג דהיסח הדעת

-נוטל שתי ידיו במקומו מפני החשד,

אבל לאכול- נוטל מבחוץ דידוע דאנינא דעתו,

רנב"י: אני אפי' לשתות אנינא דעתי,

כניסה לעזרה רק אחר טבילה,

ה' טבילות ועשרה קידושין לכה"ג בו ביום,

וכולם בקדש על בית הפרווה חוץ מזו,

פרסו סדין בוץ בינו לבין העם.

טעם לטבילה זו

בן זומא ק"ו למשנה מחול שלא ענוש כרת לקודש שענוש כרת,

ר"י: סרך טבילה שיזכור ויפרוש,

חלקו א. באחולי עבודה, ב. למיקם בעשה,

והך דמצורע עומד בשער ניקנור ופליגי אי צריך לטבול מצד שכבר טבל בערב,

ולר"י: כל אדם א. הא דטביל ע"ד מקדש, ב. תני כל אדם

ג. ר"י לדידכם הכל צריכין טבילה, ולרבנן רק מצורע שיש בטומאה.

אין להוכיח דרבנן שחלקו אר"י, ס"ל כבן זומא,

- דשאני מצורע דדייש בטומאה,

וטבילה זו חוצצת דרבנן תקון כעין דאורייתא,

ביאה במקצת מוכח דשמה ביאה,

-מבהונות מצורע שטובל ועומד בשער ניקנור. #לא#

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יומא · הדף היומי היום