ביצה דף יד עמוד ב

פרק ראשון

הבורר קטניות ביו"ט, ב"ש: בורר אוכל ואוכל.

וב"ה: בורר כדרכו, בחיקו בקנון ובתמחוי,

אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה.

רבן גמליאל: אף מדיח ושולה.

והך דלרשב"ג נוטל הפסולת, - מיירי כשהטרחה להוציא הפסולת שהיא מיעוט, מרובה מלהוציא האוכל,

ר"ג: אף מדיח ושולה.

וכן מנהג בית ר"ג: שהציפו מים בדלי עדשים ונמצא הקש למעלה.

והך דהאוכל היה למעלה - מיירי בעפר שהוא למטה.

ב"ש: אין משלחין ביו"ט אלא מנות.

וב"ה: משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין.

וכן יינות שמנים, וסלתות, וקטניות, אבל לא תבואה.

ורבי שמעון מתיר בתבואה.

תר"י: ובלבד שלא יעשנו בשורה- דהיינו ג' בני אדם.

בעי רב אשי: ג' מינים מאי? - תיקו.

ר"ש מתיר בתבואה.

כגון: חטין לעשות מהן לודיות, שעורים ליתן לפני בהמתו,

עדשים לעשות מהן רסיסין.

משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין,

ואף על פי שיש בהן כלאים, ואינן לצורך המועד.

אבל לא סנדל המסומר, ומנעל שאינו תפור.

ר"י: אף לא מנעל לבן, מפני שצריך אומן.

זה הכלל: כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו.

תפורין - למלבוש. שאין תפורין- לכסויי.

כלאים - בקשים כרהבדר"י: דמושב קשה מותר.

ולא מיירי במצעות רכים שתחת, שמא יעלה נימה על בשרו.

ואפי' שמפסיק בבגד אחר, די' מצעות וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם. ולא בוילון, - מפני שהשמש מתחמם בו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום