חולין דף קג עמוד א
פרק שביעי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
חלקו מבחוץ ומבפנים
חלקו מבחוץ מהו? א"ל: פטור, מבפנים מהו? א"ל: חייב.
ב. ב. כשבא רבין: חלקו מבחוץ - פטור,
חלקו מבפנים - לרי"ו חייב, שהרי נהנה גרונו בכזית,
ולרשב"ל פטור, שאכילה במעיו בעינן ואין. ולרשב"ל מצינו שחייב בעצם קטנה שיש בה בשר גיד ועצם.
ג. ר"א: אפי' חלקו מבחוץ חייב, מחוסר קריבה לא כמחוסר מעשה.
כזית של בין השינים
כזית שאמרו חוץ משל בין השינים, ורי"ו: אף עם בין השינים.
ר"פ: בשל בין השינים לכו"ע פטור, וחלקו בבין החניכיים, אם נהנה גרונו בכזית או בעינן אכילה במעיו.
רבי אסי מרי"ו: אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר - חייב, שהרי נהנה גרונו בכזית.
ר"א מר"א: אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו, מהו?
אם אחר גרונו הולכים או אחר מעיו,
ולא פשט לו ר"א, ששכח שמועתו ששמע מרי"ו, ובא ר"א להזכירו,
וכך אמר לו: למה לי חצי זית אחר, יאמר מר בו עצמו,
דיש שנשמע ממנו שתים, שלא הוי עיכול, ושהרי נהנה גרונו בכזית!
שתק רב אסי ולא אמר לו דבר.
א"ל ר"א: מופת הדור, הלא פעמים רבות אמרת לפני רי"ו ואמר לך: הרי נהנה גרונו בכזית.
פרק ח'
כל הבשר
קג:- קיז:
מתני'.
כל הבשר אסור לבשל בחלב - חוץ מבשר דגים וחגבים.
ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן - חוץ מבשר דגים וחגבים.
[דף קד עמוד א] הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים.
גמ'.
הא עוף - אסור מדאורייתא, כמאן - דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר: חיה ועוף אינו מן התורה;
אימא סיפא: הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים, הא עוף - אסור, אתאן לרבי עקיבא, דאמר כל מילי דמימליך עליה שליח בר מיניה הוא, דתניא: הנודר מן הירק - מותר בדלועין, ור"ע אוסר, אמרו לו לר"ע: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין!
אמר להן: כן הדבר, כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית? אלא - שדלועין בכלל ירק, ואין קטנית בכלל ירק, רישא רבנן וסיפא ר"ע!
אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי, בנדרים ס"ל כר"ע, בבשר בחלב - ס"ל כרבנן.
רב אשי אמר: כולה ר"ע היא, והכי קאמר: כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן מדברי תורה, ומהן מדברי סופרים, חוץ מבשר דגים וחגבים - שאינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
ואסור להעלות [וכו#].
אמר רב יוסף: שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא, דאי סלקא דעתך דרבנן, אכילה גופה גזירה, ואנן נגזר העלאה אטו אכילה!
ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה - דתנן: חלת חוצה לארץ [דף קד עמוד ב] נאכלת עם הזר על השלחן, וניתנת לכל כהן שירצה.
א"ל אביי: בשלמא אי אשמועינן חלת חוצה לארץ בארץ, דאיכא למיגזר משום חלת הארץ דאורייתא ולא גזרינן - איכא למשמע מינה, אלא חו"ל משום דליכא למיגזר הוא, אבל הכא - אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה, אתי לאסוקי בשר וגבינה, ומיכל בשר בחלב דאורייתא.
מתקיף רב ששת: סוף סוף, צונן בצונן הוא!
אמר אביי: גזירה שמא יעלה באילפס רותח, סוף סוף כלי שני הוא, וכלי שני אינו מבשל!
אלא: גזירה שמא יעלה באילפס ראשון:
לב"ש: העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל
וב"ה אומרים: לא עולה ולא נאכל,
א"ר יוסי: זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה.
באיזה שולחן אמרו - בשולחן שאוכל עליו,
אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל - נותן זה בצד זה ואינו חושש:
רבי יוסי היינו ת"ק!
הא קמ"ל דת"ק היינו רבי יוסי וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם מ'ותאמר אסתר בשם מרדכי'
דהא באכילה גופא אר"י ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזו אחת מהן
• תנא אגרא חמוה דרבי אבא: עוף וגבינה נאכלין באפיקורן,
הוא תני והוא אמר לה: בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה.
ריבדר"מ נקלע לר"א הביאו לו גבינה - אכל, הביאו לו בשר אכל ולא ניגב ידיו
אמרי ליה: והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, ומשמע ולא בשר וגבינה
אמר להו: זה דווקא בלילה אבל ביום אפשר לראות
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום