חולין דף צט עמוד א

פרק שביעי

אין בהן להעלות במאה ואחד אלא במאי - לא בששים? - לא, במאה.

והרי מדרישא במאה, סיפא בששים,

דקתני רישא: להחמיר מין ומינו כיצד? שאור של חטין שנפל לעיסת חטין ויש בו כדי לחמץ, בין יש בו או אין בו להעלות במאה ואחד - אסור,

אין בו להעלות במאה ואחד, בין יש בו כדי לחמץ בין אין בו - אסור.

ויקשה רישא במאה ואחד וסיפא במאה, וכשיש בו כדי לחמץ במאה ואחד למה לא בטיל? שתק.

אביי: א"ל: שמא שאני שאור שחימוצו קשה?

רב דימי: א"ל: הזכרתני דבר שאמר ריב"ח: לא כל השיעורין שוין, שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים,

דתנן: דג טמא צירו אסור,ר"י: רביעית בסאתים.

ור"י אמר מין במינו לא בטיל! - שאני ציר שזיעה בעלמא הוא.

ר"ה: כבשר בראשי לפתות.

ומתני' מתני' דלא כריב"ב דתניא: אין בגידין בנותן טעם.

ומעשה אחד בא לפני ר"ח, וריב"ז ישב בפתח, כשיצא א"ל: מה אמר לך? א"ל: התיר לי. א"ל: חזור וקראהו.

אמר ר"ח: מי המצערני? לך אמור ליושב בפתח: אין בגידין בנותן טעם.

כשבאו לפני ר' אמי שלחם לריב"ח, שמורה בה להיתר משום ריב"ל, והוא עצמו לא ס"ל.

והלכתא: והלכתא: אין בגידין בנותן טעם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום