כתובות דף ג עמוד ב

פרק ראשון

תניא: מסכנה ואילך - נהגו העם לכנוס בשלישי, ולא מיחו חכמים.

פירוש 'סכנה' אינו: 'בתולה הנשאת ברביעי תהרג' - שיעקרוה!

אלא: 'בתולה הנשאת ברביעי תבעל להגמון',

וקראו 'סכנה': דצנועות מוסרות נפשם אם ינשאו ברביעי, ויתפשם,

ומ"מ לא דורשים: 'אונס מותר' ליבעל ולחזור לבעליהן - ואז לא ימסרו!

- משום פרוצות שיקלו ברצון, וכהנות שאסורות לבעליהן, והן מוסרות.

ומ"מ לא עקרו התקנה לגמרי: דשמדא עבידא דבטלא.

ומועיל להם לכנוס בשלישי: שמספק לא מגיע ההגמון, אלא ברביעי.

המשך הברייתא: בשני לא יכנוס, ואם מחמת האונס - מותר.

ופירוש 'אונס', א. 'שר צבא בא לעיר' ובוזזים הסעודה,

ומדובר: כשקבע לזמן ארוך, לכן א"צ להמתין שילך,

וא"צ לכנוס בג': שאז פמלייתו מגיעה וכונס בשני אף שיטרח רק יום.

דתניא: היתה פתו אפויה, טבחו טבוח, ויינו מזוג - שיש הפסד,

ומת אב חתן או אם כלה - דוקא, שאין מי שיטרח עבורם -

מכניסין המת לחדר, וחתן וכלה לחופה, ובועל ופורש, וקובר,

ונוהג שבעת ימי המשתה, ואח"כ שבעת ימי אבילות,

וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים,

ואין מונעין תכשיטין מהכלה כל ל' יום.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום