נדרים דף מח עמוד א

פרק חמישי

ואסורים בדבר של אותה העיר.

כגון הרחבה, והמרחץ, ובית הכנסת, והתיבה, והספרים.

ותקנתן הכותב חלקו לנשיא;

ר"י: אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט, מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? שהכותב לנשיא אין צריך לזכות, להדיוט - צריך לזכות;

וחכ"א: אחד זה ואחד זה צריכין לזכות, לא דברו בנשיא אלא בהוה.

ר"י: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן.

וה"ק איזה דבר של אותה העיר- ותקנתן יכתבו חלקן לנשיא

ר"י: אנשי גליל קנטרנין, ונודרין הנאה זה מזה, עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא.

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,

נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.

מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו נודר הימנו הנאה, והיה משיא את בנו, ואמר לחברו: חצר וסעודה נתונים הינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה.

אמר: אם שלי הם הרי הם מוקדשין לשמים.

א"ל: נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים?

אמר לו: נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצין זה לזה, ויהא עון תלוי בראשו?

אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה.

ה"ק: ואם הוכיח סופו על תחילתו אסור, ומעשה גם בבית חורון, באחד דהוה סופו מוכיח על תחילתו

רבא: דווקא שאמר: והינן לפניך אלא כדי שיבא אבא,

אבל א"ל שיהו לפניך שיבא אבא, מדעתך הוא דא"ל.

א"ד רבא: אפילו אמר ליה הן לפניך יבא אבא ויאכל - אסור, -דסעודתו מוכחת עליו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום