פסחים דף סו עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת - אף מועדו האמור בפסח דוחה שבת.

ותמיד גופיה דוחה שבת ד'עלת שבת בשבתו על עלת התמיד', מכלל עולה דתמיד קרבה בשבת.

והך ק"ו מתמיד לפסח שענוש כרת ופרכוהו דמה לתמיד - שכן תדיר וכליל.

הדר א"ל גז"ש ולדידהו אמר, דבשלמא גז"ש לא גמריתו דאין אדם דן גז"ש מעצמו, אבל ק"ו צריכים ודחוהו בפירכא.

למחר מי שפסחו טלה - תוחב לו בצמרו, גדי - תוחב לו בין קרניו.

ואי"ז נקרא דעבד בקודשים כיון שרק אחרי שהביא החולין לעזרה, הקדישה וסמך ידו עליה ושחטה וכמו שאמרו על הלל.

ואין בזה איסור הקדש בשבת.

מק"ו מיו"ט דאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומה ומעשרות ביו"ט.

דה"מ בחובות שאין קבוע להן זמן, אבל בשקבוע להן זמן מקדישין.

וכדרי"ו מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט.

ומחמר היינו כלאחר יד והיינו איסור דרבנן והוא גופיה דבעו דדבר שיש לו היתר מן התורה, ודבר שבות עומד לפניו, לעקרו כלאחר יד במקום מצוה.

ואהך א"ל דהלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הניחו להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן.

ריא"ר: כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו.

- מהלל דקנטרן בדברים. וקאמר להו: הלכה זו שמעתי ושכחתי.

אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו.

- מדבורה, ד'עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו' וכתיב 'עורי עורי דבורה'.

ר"ל: כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו.

- ממשה. 'ויקצף משה על פקודי החיל וגו' וכתיב 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה' וגו' מכלל דמשה איעלם ממנו.

אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו.

- מאלישע, 'לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך וגו' וכתיב 'ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' וגו'.

ר"מ בר פטיש: כל שכועס, אף פוסקין עליו גדולה מן השמים - מורידין אותו.

- מאליאב, ד'ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת'.

- וכי הלך שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב 'לא בזה בחר ה' ובאליאב כתיב 'ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו' 'כי מאסתיהו' - מכלל דרחים ליה עד עתה.

אשכחן תמיד ופסח דדחו שבת.

דדחו טומאה איך שנלמד פסח מתמיד לענין שבת, ה"נ נלמד תמיד מפסח לענין טומאה.

ופסח גופיה מרי"ו ד'איש איש כי יהיה טמא לנפש' - איש נדחה לפסח שני.

ואין ציבור נידחין לפסח שני, אלא עבדי בטומאה.

• ארשב"ל לרי"ו:איש נדחה לפסח שני - ציבור לית להו תקנתא לא בפסח ראשון ולא בפסח שני.

ב. אלא רשב"ל מ'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש'. יאמר טמאי מתים ואל יאמר זבין ומצורעין, ואני אומר: אם טמאי מתים משתלחין – כ"ש זבין ומצורעין.

אלא יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין- והיינו פסח הבא בטומאה.

ג. אביי: אי הכי, לימא נמי יאמר זב וטמאי מתים ואל יאמר מצורע, ונאמר כ"'ש מצורע מזב שמשתלח.

אלא: יש לך שעה שמצורעין משתלחין ואין זבין וטמאי מתים משתלחין, והיינו פסח הבא בטומאה.

וא"ל דה"נ דהא פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות, ואם אכלו פטורין.

ד. אלא אמר אביי: לעולם מקרא קמא.

והך דאיש איש כי יהיה טמא לנפש [?] - איש נדחה לפסח שני, ואין ציבור נדחה לפסח שני, אלא עבדי בטומאה ודווקא בטמא מת ולא בשאר טומאות.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום