פסחים דף סז עמוד א

פרק שישי

ר"ח: מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - פטור, 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'.

'בדד ישב' - לבדו ישב, 'מחוץ למחנה מושבו' - הכתוב נתקו לעשה.

והך דחזי':מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - בארבעים.

זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן - בארבעים.

וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ואף מת עצמו.

ד'ויקח משה את עצמות יוסף עמו', עמו - במחיצתו.

- תנאי היא.

דתניא: 'בדד ישב' - לבדו ישב, שלא יהו טמאין אחרים יושבין עמו.

ולא יטמאו את מחניהם.

לר"י: ליתן מחנה לזה ומחנה לזה שלא יהו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת.

לר"ש: א"צ ד'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, [ולא ילפי כ"ש ד-]

'זב' - ליתן לו מחנה שניה.

'מצורע' - ליתן לו מחנה שלישית. כשהוא אומר 'בדד ישב' - הכתוב נתקו לעשה.

חומריה דזב מטמא מת - שכן טומאה יוצאה עליו מגופו.

והך דטמא מת חמור שטעון הזאה שלישי ושביעי אמר קרא 'וכל טמא' לרבות טמא שרץ.

וזב חמור מטמא שרץ. כדאמרן.

ואף דשרץ חמור מטמא באונס גם זב מטמא באונס כדר"ה דראיה ראשונה של זב מטמאה באונס.

חומריה דמצורע מזב - שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה.

והך דזב מטמא משכב ומושב, ומטמא כלי חרס בהיסט 'וכל זב' - לרבות בעל קרי.

ומצורע חמור מבעל קרי וחומריה - כדאמרן.

ובעל קרי אף שמטמא במשהו כאן בזב ס"ל כר"נ דזב צריך כחתימת פי האמה. ולא הודו לו חכמים. ואיתקש ליה בעל קרי לזב.

והך 'וכל צרוע' - איידי ד'כל זב כתיב נמי כל צרוע.

ולר"י הך קרא דר"ש בעי לר"א דאף דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה לא חייבין ד'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש'.

בשעה שטמאי מתים משתלחין - זבין ומצורעין משתלחין.

אין טמאי מתים משתלחין - אין זבין ומצורעין משתלחין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום