פסחים דף סח עמוד ב

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

והקטר חלביו וכו'.

תניא, אר"ש: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים כל הלילה, ואין ממתינים להם עד שתחשך.

הרכבתו והבאתו וכו'.

ורמינהו: חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה. ואם בכלי - כאן וכאן אסור.

רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא.

חד אמר: אידי ואידי ביד, הא - בלחה, הא - ביבשה.[דבכלי לעולם אסור]

וחד אמר: אידי ואידי בלחה, -הא ביד, הא בכלי, [דיבשה מפרך פריכא]

וס"ל הך דכלי פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע בא לאשמועינן.

ג. א"ר אליעזר ומה אם שחיטה וכו'.

רבי יהושע לטעמיה, דאמר: שמחת יו"ט נמי מצוה היא.

דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.

רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש.

וארי"ו שניהם מקרא אחד דרשו, 'עצרת לה' אלהיך', 'עצרת תהיה לכם'.

ר"א ס"ל: או כולו לה' או כולו לכם.

ורי"ה ס"ל: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם.

ר"א: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. דיום שניתנה בו תורה הוא.

רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. וקראת לשבת ענג.

רב יוסף: הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם דימי משתה ושמחה כתיב ביה.

מר בריה דרבינא כל השנה ישב בתענית, לבר מעצרת ופורים ועיהו''כ.

עצרת - יום שניתנה בו תורה.

פוריא - ימי משתה ושמחה כתיב.

מעלי יומא דכיפורי – דתרחב"ר מדיפתי: 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש'.

לומר לך: כל האוכל ושותה בתשעה בו - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.

רב יוסף ביומא דעצרת אמר: עבדי לי עגלא תלתא.

אמר: אי לא האי יומא דגרים, כמה יוסף איכא בשוקא?

רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה, ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר: חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי.

והך דאר"א: אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנא' 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי'! - דמעיקרא כי עביד איניש - אדעתא דנפשיה עביד.

רב אשי: ולמאי דאמר ר"א נמי יו"ט רשות - אית ליה פירכא:

ומה יו"ט שהתיר בו מלאכה של רשות - לא התיר שבות שעמה.

שבת שלא התיר בה אלא מלאכה של מצוה - אינו דין שלא תתיר שבות שעמה?

ורבי אליעזר - שבות דמצוה עדיף ליה.

• אר"א: ומה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, דאיתעביד ליה מצוה.

- לא ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת.

א"ל ר"ע: מ"ל אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת הרי דחתה שחיטה את השבת.

תאמר ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת - שלא דחתה שחיטה את השבת.

ודחי' - דא"ה אף לא ישחט שמא ימצא פסול ונמצא מחלל שבת מלמפרע.

להכי אמר: - שמא ימצא זבח פסול, ונמצא מחלל את השבת למפרע.

השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח וכו'.

תניא א"ל ר"א: עקיבא, בשחיטה השבתני - בשחיטה תהא מיתתו.

א"ל: רבי, אל תכפירני בשעת הדין, כך מקובלני ממך הזאה שבות היא, ואינה דוחה את השבת.

ור"א דאגמריה - הזאה דתרומה אגמריה, דתרומה גופה לא דחיא שבת. [- ולהכי הדר ביה]

ר"ע דאותביה- הזאה דתרומה אותביה, שהיא מצוה והיא משום שבות.

והוא ס"ל- שהקשה מהזאה דפסח.

רבה: השיב רבי עקיבא ואמר: הזאת טמא מת תוכיח, שחל שביעי שלו להיות בשבת ובערב הפסח, שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת.

אלא וודאי הזאה דפסח אגמריה, והך דר"א פריך דר"א שכח לגמ' ור"ע הזכירו ולא רצה לומר לו בפירוש.

והזאה לא דחיא שבת גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים.

ואף לר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת כאן גברא גופיא לא חזי לא רמי חיובא עליה.

רבה: לדברי ר"א קטן בריא - מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא חזי ליה.

קטן חולה - אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו - דהא לא חזי ליה.

רבא: ואי בריא הוא - למה ליה חמין להברותו?

אלא הכל חולין הן אצל מילה וגם קטן בריא - אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא לא חזי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום