פסחים דף סט עמוד ב

פרק שישי

והך דערל שלא מל לר"א- ענוש כרת, אף דגברא גופיא לא חזי דס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שאילו ביחיד נדחה - בציבור עבדי בטומאה.

וכל מילתא דאיתא בציבור - איתא ביחיד, וכל מילתא דליתא בציבור - ליתא ביחיד.

ערילות, דאי כוליה ציבור ערלים נינהו - אמרינן להו קומו מהולו נפשייכו ועבידי פסחא.

יחיד נמי אמרינן ליה: קום מהול ועביד פסחא.

ואי לא מהיל ועביד - ענוש כרת.

טומאה, דאי כוליה ציבורא טמאין נינהו לא מדינן עלייהו, אלא עבדי בטומאה - יחיד נמי פטור.

והך דפסח שני דליתיה בציבור ואיתיה ביחיד שאני דהא עבד ליה ציבורא בראשון.

מיתיבי: יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהיה טהור, ושלא היה בדרך רחוקה.

ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים –'והאיש'.

מדמהדר אטמא שרץ - קסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. דאל"ה היינוטהור.

משמע אף דלא חזי חיובא עליה. ואף דליתיה בציבור - איתיה ביחיד.

אלא א"רא: ס"ל לר"א שוחטין וזורקין על טמא שרץ, וה"ה לטמא מת בשביעי שלו.

- הזאה - לאכילה.

ולא נקרא נשחט שלא לאוכליו דהכח חזי ורק לא מתקן הוא, משא"כ בחולה וזקן שלא חזי.

כלל א"ר עקיבא וכו'.

• אריא"ר: הלכה כר"ע.

ותנן נמי גבי מילה כה"ג דכלל אר"ע: כל מלאכה שאפשר לעשותה מער"ש אינה דוחה את השבת.

מילה, שאי אפשר לעשותה מער"ש- דוחה את השבת.

וצריכא, בפסח אף דלא נכרתו עליה י"ג בריתות.

ומילה אף דליכא כרת.

ב. משנה.

אימתי מביא חגיגה עמו - בזמן שהוא בא בחול, בטהרה, ובמועט.

ובזמן שהוא בא בשבת, במרובה, ובטומאה - אין מביאין עמו חגיגה.

חגיגה היתה באה מן הצאן, מן הבקר, מן הכבשים ומן העזים, מן הזכרים ומן הנקבות, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד.

חגיגה? דתנא הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת וקתני נמי חגיגה דלא דחיא שבת.

וה"ק אימתי מביאין עמו חגיגה - בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום