פסחים דף עג עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

איתיביה ר"ח לר"ה שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם וכו' ותני עלה: בחול כה"ג - ישרף מיד.

אי אמרי' דבעי עקירה - האי פסח הוא, וכיון דלית ליה בעלים הו"ל פסולו בגופו, ולהכי ישרף מיד.

אלא אי אמרת לא בעי עקירה - מרישא הוה ליה שלמים.

וא"כ משום מה פסול אי מצד דשחט אחר תמיד של בין הערבים, הא בעי' עיבור צורה.

וכדין שאר קרבנות דכל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם, ובבעלים תעובר צורתו, ויצא לבית השריפה.

אלא צ"ל דרק בשחטו לשם עולה [ולא בסתם] אז כשר – משמע דבעי עקירה.

ולרחב"ג דמשמע דלא בעי עקירה מאי נימא דהא אמר 'נזרקה מפי חבורה ואמרי כגון שהיו בעלים טמאי מתים ונדחין לפסח שני'. ומשמע דווקא אז בעי, ואי לאו לא בעי עקירה.

ואין לומר דכאן מיירי שהפרישו קודם חצות, ומתו בעלים אחר חצות, דהוה ליה נראה ונדחה דשוב אין חוזר ונראה.

דהא לרב בע"ח אינם נדחים.

ואין לומר דהך ר"פ ר"א היא דבשוחט אחרים לשם פסח פסול, דהוה ליה פסולו בגופו.

- דאי ר"א יצטרך להתחייב חטאת דס"ל לר"א טועה בדבר מצוה פטור.

אלא הך ס"ל כיוסף בן חונאי דס"ל 'הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת - פסולים.

אלמא: פסולו בגופו היא, ומשום הכי ישרף מיד, ובפטורי סבר לה כרי"ה.

ב. רב אשי ס"ל דהך רב כר"י בריב"ב דס"ל דאם יש שהות ביום לידע אם משכו בעלים את ידיהם, או שמתו או שנטמאו חייב, ותעובר צורתו ויוצא לבית השריפה. וטעמא משום דבעי עקירה.

ודחי' דדילמא משום דס"ל כתנא דבי רבה בר אבוה דגם פיגול בעי עיבור צורה, ויליף עון עון מנותר.

דאלת"ה הא בנטמאו בעלים וודאי בעי עקירה וכרחב"ג דבעלים טמאי מת, ונדחו לפסח שני.

אלא מחוורתא כדשני מעיקרא: יוסף בן חונאי היא.

הדרן עלך אלו דברים.

פרק שביעי - כיצד+ צול+ין

כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רמון ותוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו.

ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו.

אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא.

א"ר צדוק: מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה.

א. שפוד של רמון.

ולא שיפוד של מתכת - איידי דחם מקצתו חם כולו, ונצלה מחמת השפוד. 'צלי אש' ולא צלי מחמת דבר אחר.

ולא של דקל – היות ויש לו חריצים מוציא מים, והוי כמבושל.

ולא של תאנה - איידי דמחלחל מפיק מיא, והוה ליה כמבושל.

ולא של אלון חרוב ושקמה- איידי דיש בזה בליטות הנחתכות בסכין.

ובשל רימון – חלקים בליטותיו וא"צ להעביר סכין עליהם.

ואב"א בשיפוד בן שנה שאין לו בליטות.

ומוציא לראש השיפוד החוצה.

מתניתין דלא כר"י. דס"ל כשם ששפוד של עץ אינו נשרף, כך שפוד של מתכת אינו מרתיח.

- אמרו לו: זה - חם מקצתו חם כולו, וזה - חם מקצתו אינו חם כולו.

ונותן את כרעיו וכו'.

תניא: רבי ישמעאל קוריהו תוך תוך[דנותן לתוכו וכקול הצלי] רבי טרפון קוריהו גדי מקולס.

• ת"ר: איזהו גדי מקולס דאסור לאכול בלילי פסח בזמן הזה - כל שצלאו כולו כאחד.

נחתך ממנו אבר, נשלק ממנו אבר [ואפי במחובר] - אין זה גדי מקולס.

רבה: האי מולייתא[שממלאין בשר] שריא.

ולא חיישי' שיבלע את דמו - דכבולעה כך פולטה.

ואין להוכיח מהא דנותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו.

דטעמא לא משום דכבולעו כך פולטו, דשאני הכיכא דבית השחיטה מחלחל ויוצא דרך הצוואה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום