פסחים דף עד עמוד ב

פרק שביעי

והך דהלב קורעו ומוציא את דמו. לא קרעו- קורעו לאחר בישולו, ומותר. - שאני לב דשיע ולא בלע.

והא דרבין סבא עטף בבצק בר גוזלא לרב, וא"ל שאם יש טעם טוב בבצק שיתן לו אין להוכיח דשם בסולת שמפריר והדם יוצא הימנו.

והך דרבא הזדמן לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא. ואמר שאם לאה היה רואה שצלול כדינר בהיר לא היה אוכל ממנו אין להוכיח דשם מיירי בחיטים שקשה ולא פולט.

והילכתא: דסולת, בין אסמיק בין לא אסמיק - שריא.

דחיורתא, אי זיג כזוזא חיורא - שריא, אי לא - אסיר.

דשאר קמחים, אסמיק - אסור, לא אסמיק - שרי.

האי מולייתא, מאן דאסר - אף פומא לתחת.

ומאן דשרי - אף פומא לעיל.

והילכתא: מולייתא שרי, אף פומא לעיל.

אומצא [דאסמיק] בצי זכר וורידים של בית השחיטה - חלקו בה רב אחא ורבינא.

בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והילכתא כרבינא לקולא.

לבר מהני תלת, דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא - והלכתא כרב אחא לקולא.

• אומצא דאסמיק, חתכו ומלחו - אף לקדרה שרי.

שפדו בשפוד - שרי, מידב דייב.

• אחתיה אגומרי - חלקו בה רב אחא ורבינא. חד אסר וחד שרי.

מאן דאסר - מצמית צמית, ומאן דשרי - מישאב שאיב. והלכתא שאיב.

וכן ביצי זכר, חתכם ומלחם - אף לקדרה שריין.

תלאם בשפוד - שריין, מידב דייב.

הניחם על גחלים - חלקו ביה רב אחא ורבינא חד אסר דמצמית וחד שרי דשאיב.

• וכן ורידים של בית השחיטה, חתכם ומלחם - אף לקדרה שרי.

תלה בשפוד אי בית השחיטה ללמטה - שרי, מידב דאיב.

הניחם על גחלים - חלקו רב אחא ורבינא, חד אסר דמצמית וחד שרי דשאיב והלכתא: שאיב.

• אומצא דאסמיק חלייה [מוהל שלה] - אסיר, לא אסמיק חלייה - שרי.

רבינא: אף לא אסמיק נמי, חלייה אסיר, דא"א דאין בה חוטים של דם.

• מב"א לר"א: אבא היה שותה מוהל זה היוצא, וא"ד: ר"א גופיה היה שותה.

• מב"א לר"א: אבא, לא השתמש שנית בחומץ שנשתמש בו להוציא הדם [שאין בו כח ]

ושונה מחומץ חלש דפעם ראשונה שחולטים בו שיש עדיין לחמיצות הטבעית של הפרי בעינה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום