פסחים דף עו עמוד א

פרק שביעי

איתמר: חם לתוך חם - דברי הכל - אסור.

צונן לתוך צונן - דברי הכל מותר.

חם לתוך צונן, וצונן לתוך חם, רב: עילאה [מה שנופל] גבר.

ושמואל: תתאה גבר [ מה שלמטה]

• תנן: נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו - יטול את מקומו.

לרב אף בצוננת עילאה גבר רוטב מרתח לחרס וחרס מרתח לפסח לכן יטול מקומו, ובעי צלי אש.

לשמואל מיירי ברותח ולהכי יטול מקומו [דאי בצונן הא נצטנן דתתאה גבר ולמה יטול מקומו]

• תנן: נטף מרוטבו על הסולת - יקמוץ את מקומו.

לרב אף בצוננת עילאה גבר רוטב מרתח לסולת וסולת מרתח לרוטב לכן יקמוץ מקומו, ובעי צלי אש.

לשמואל מיירי ברותח ולהכי יקמוץ מקומו [דאי בצונן הא נצטנן דתתאה גבר ולמה יטול מקומו]

• תנן, סכו בשמן של תרומה, אם חבורת כהנים - יאכלו.

אם של ישראל, אם חי הוא - ידיחנו, אם צלי הוא - יקלוף את החיצון.

לרב דעילאה גבר - להכי סגי בקליפה, משום דעילאה צונן הוא.

שמואל, אף תתאה גבר וכיון דחם- מבלע בלע, כיוון שסכים במשהו בעלמא סגי בקליפה.

ת"כ דשמואל: חם לתוך חם - אסור, וכן צונן שנתן לתוך חם - אסור.

חם לתוך צונן [בבשר שנפל קולף] וצונן לתוך צונן - מדיח.

• תניא אידך כוותיה דבשר חם הנופל לחלב קר אף דעילאה גבר א"א שלא יבלע מעט ולכן קולף.

אמר מר: צונן לתוך צונן מדיח.

• אר"ה: לא שנו אלא שלא מלחו, אבל מלחו - אסור. דשמואל מליח כרותח וכבוש כמבושל.

רבא: הא דשמואל מליח כרותח דווקא בלא נאכל מחמת מלחו, אבל נאכל מחמת מלחו - לא.

• גוזל שנפל לכד רותח מי חלב ומלח והתירו ר"חבד"ר מפשרוניא.

ואר"א מי החכם שידע להתיר בכאן אי לא רחב"ר דהך שמואל דווקא ב"א לאוכלו מחמת מלחו

- וה"מ בחי אבל צלי בעי קליפה וה"מ באין בגוזל סדקים דאי יש אסור [דבולע]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום