פסחים דף עז עמוד ב

פרק שביעי

ורבי יהושע הך 'ודם זבחיך ישפך' - הא כתיב גביה והבשר תאכל.

תרי קראי - חד בעולה, ואף דחמורה, שכן כליל, וחד בשלמים ואף דאית ביה ב' אכילות קמ'ל.

ור"א 'והבשר תאכל'- מיב"ל שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם.

ומהך דאקדמיה לדם זבחך ש"מ דם אף שאין בשר וש"מ בשר מותר באכילה עד שיזרק הדם.

ולרי"ה: אין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם – ק"ו מאימורין שכשאינם לא מעכבים.

וכשישנם מעכבים כ"ש דם שכשאינו מעכב שכשישנו יעכב.

ולר'א - מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.

ורי"ה- כל היכא שאיכא למדרש - דרשינן.

ואכתי מתני' כרי"ה ואף דבעי תרתי, וציץ אאכילות לא מרצה מ"מ הציץ מרצה על העולין.

ודווקא בזבחים דאיכא עולין אבל במנחות [עומר ושתי הלחם] דליכא עולין לא.

והך דנטמאו שיריה, אבדו שיריה כדעת ר"א כשרה, כדעת רבי יהושע פסולה. היינו כדעת רבי יהושע בזבחים אבל לא במנחות.

ויקשה מיהו התנא שס"ל כרבי יהושע [דבעי' לתרי] ומחמיר יותר הימנו [דאף במנחות]

ועוד תניא, אר"יו: רואה אני את דברי ר"א במנחות ובזבחים, ודברי רי"ה בזבחים ובמנחות.

דברי ר"א בזבחים - שהיה אומר: דם אף שאין שם בשר.

ודברי רבי יהושע בזבחים, שהיה אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם.

דברי רבי אליעזר במנחות - שהיה אומר: קומץ אף שאין שירים.

דברי רי"ה במנחות - שהיה אומר: אם אין קומץ אין שירים, אם אין שירים אין קומץ.

- אלא, ס"ל רבי יהושע, הציץ מרצה על העולין ועל האכילות [אף בעומר ושתי הלחם]

והך ד'כמדת רבי יהושע' פסולה דווקא במקרה שנאבדו או נשרפו [אבל לא בנטמאו]

אלא נטמא א"א לר"א דכ"ש מאבוד ושרוף דליתנהו ומכשיר לנטמא דאיתה שיכשיר.

ועוד תניא רי"ה: כל זבחים שבתורה, בין שנטמא בשר וחלב קיים. ובין שנטמא חלב ובשר קיים - זורק את הדם.

אבל נטמאו תרווייהו - לא.

אלמא ס"ל לרי"ה: אין הציץ מרצה על העולין ולא על האכילות.

- אלא, לעולם רבי יהושע היא מתניתין.

כי א"ר יהושע - לכתחלה, דיעבד - לא.

ואין להוכיח כן מהא דתניא: נטמא בשר, או שנפסל, או שיצא חוץ לקלעים לר"א יזרק..

ולרי"ה: לא יזרק ומודה שאם זרק הורצה.

דהא - פסולה דיעבד משמע, ועוד, חמשה דברים באין - לכתחלה משמע.

אלא כאן ביחיד דבדיעבד, כאן [במתני'] בציבור דלכתחילה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום