פסחים דף עח עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

נטמא בשר וחלב קיים - אינו זורק את הדם.

נטמא החלב והבשר קיים - זורק את הדם.

ובמוקדשים אינו כן, אלא אף שנטמא הבשר והחלב קיים - זורק את הדם.

ר"ג מרב: אם זרק - הורצה. ואכילה לא מעכבא [בפסחים] והך ד'איש לפי אכלו' היינו למצווה.

והך דחזי' 'במכסת' -שאין הפסח נשחט אלא למנויו, 'איש לפי אכלו תכסו' הכתוב שנה עליו לעכב.

ואיתקש אוכלין למנויין.

רב כר"נ: אכילת פסחים לא מעכבא.

לאו ר"נ ד'ושחטו אותו כל קהל עד ישראל בין הערבים' שכל ישראל יוצאין בפסח אחד

- דשאני שם דאי ממשכי הני חזי להני.

אלא הא ר"נ: דנמנו עליו חבורה אחת, וחזרו ונמנו עליו חבורה אחרת,

ראשונים שיש להן כזית אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני, אחרונים שאין להם כזית אין אוכלין, וחייבין לעשות פסח שני.

ר"נ: אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני שכבר נזרק הדם. וש"מ בדם תליא מילתא, ולא באכילה.

רב מעמיד כר"נ דמתני' תקשי אין זורק הדם ולא תני פסול ש"מ לכתחילה לא זורק בדיעבד כן.

ר'נ 'איש לפי אכלו למה לי' – דבעי' גברא דחזי לאכילה.

• ת"ר: שחטו לאוכליו וזרקו דמו שלא לאוכליו - הפסח עצמו כשר, ואדם יוצא בו ידי חובתו.

אף תימא רבנן, אין מחשבת אוכלין בזריקה.

• ת"ר: הרי שהיה חולה בשעת שחיטה וחלים בשעת זריקה, חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה.

- אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהא חלים משעת שחיטה עד שעת זריקה.

אף תימה כר"נ גברא דחזי לאכילה בעינן.

• ת"ר: שחטו בטהרה ואחר כך נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה.

אף תימא רבנן כאן מיירי בציבור, דאף בטומאה נמי עבדי [ומעיקר הדין נאכל הבשר]

והבשר לא נאכל בטומאה - גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו - השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד כי איזדריק דם - בעלים טמאים הוו, השתא בעלים טהורים הוו.

ואב"א רב כרבי יהושע דכל הזבחים שבתורה, בין שנטמא בשר וחלב קיים, בין שנטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם.

נזיר ועושה פסח, נטמא חלב ובשר קיים- זורק את הדם, נטמא בשר וחלב קיים- אין זורק את הדם, ואם זרק הורצה.

נטמאו הבעלים במת - לא יזרוק, ואם זרק - לא הורצה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום