פסחים דף פ עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא - הציץ מרצה.

נטמא הגוף - אין הציץ מרצה.

מפני שאמרו: הנזיר ועושה פסח - הציץ מרצה על טומאת הדם.

ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף.

נטמא טומאת התהום - הציץ מרצה.

טעמא דנזרק ואחר כך נודע, אבל נודע ואחר כך נזרק - לא מרצה.

והך דחזי' דעל מה הציץ מרצה? על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור.

רבינא: טומאתו בין בשוגג בין במזיד - הורצה. זריקתו, בשוגג הורצה, במזיד לא הורצה.

רבי שילא אמר: זריקתו, בין בשוגג בין במזיד - הורצה.

טומאתו, בשוגג - הורצה. במזיד - לא הורצה.

והך דבין בשוגג בין במזיד – ה"ק: נטמא בשוגג, וזרקו בין בשוגג בין במזיד - הורצה.

והא דקתני דם שנזרק ואח"כ נודע,- ה"ה דאף נודע ואחר כך נזרק.

ומשום דבעי למתני סיפא נטמא הגוף אין הציץ מרצה, דאף נזרק ואח"כ נודע לא.

- קתני רישא נמי נזרק ואחר כך נודע.

נטמא טומאת התהום וכו'.

• בעי רב"ח: כהן המרצה בקרבנותיהן הותרה לו טומאת התהום או לא?

אי גמירי טומאת התהום - בבעלים, ולא בכהן או"ד בזבחא גמירי, ל"ש בכהן ול"ש בבעלים.

א. הך דחזי' דתר'ח לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד.

-למעוטי טומאת התהום דשרץ ולא מייר בבעלים דאי בנזיר 'כי ימות מת עליו' אמר רחמנא.

ולא בעושה פסח, למ"ד אין שוחטין וזורקין על טמאי שרץ.

ולמ"ד שוחטין וזורקין על טמאי שרץ, אי טומאה ידועה הותרה כ"ש טומאת התהום.

אלא לאו בכהן, וש"מ: הותרה לו טומאת התהום.

דחה רב יוסף: לא, לעולם בבעלים, ובפסח, ולמעוטי טומאת התהום דזיבה.

- וטומאת תהום דזיבה לא מרצה.

והך דלרבי יוסי שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה.

- אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני.

טעמא לאו משום דמרצה ציץ אלא דס"ל דמכאן ולהבא היא מטמאה.

והך דרבי יוסי: זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי שלו ואח"כ ראה.

וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה.

- הרי אלו מטמאין משכב ומושב למפרע, ופטורים מלעשות פסח שני.

- הך למפרע היינו מדרבנן וכן ר"א ס"ל.

דתניא, ר"א אומר: אבל זב שראה בשביעי שלו - סותר את שלפניו.

וא"ל רי"ו: לא יסתור ולא יומו [דממ"נ הוא אי למפרע אזי מתחילה ואי לא אזי גם באותו יום לא]

- ואמר ליה: רבי יוסי קאי כוותך.

ואף דרבי יוסי אומר מטמאין משכב ומושב למפרע! אלא ש"מ: מטמא למפרע מדרבנן.

והקשתה הגמ' דא"ה לרבי יוסי, דאמר מכאן ולהבא הוא מטמא למת בלבד למעוטי מאי? נפשוט מינה דבכהן והותרה לו טומאת התהום.

- אלא: לעולם בבעלים ובפסח, וקסבר: אין שוחטין וזורקין על טמאי שרץ, ואיצטריך למעוטי.

ולרבי יוסי זבה גמורה משכח"ל בשופעת א"נ שראתה כל שני בין השמשות.

• בעי רב יוסף את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן (של נזיר ועושה פסח) הותרה לו טומאת התהום, כהן המרצה בתמיד מאי? אי גמירי טומאת התהום לפסח ולא לתמיד או יליף תמיד מפסח.

ואין לומר ק"ו ממקום שלא הותרה לו טומאה ידועה למקום שהותרה טומאה ידועה להתיר טומאת תהום.

דלא דייני ק"ו מהלכה.

והך דר"א: עקיבא, עצם כשעורה - הלכה, רביעית דם - קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה.

- אלא א"רא: יליף מועדו מועדו מפסח.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום