פסחים דף פג עמוד ב

פרק שביעי

• אריא"ר: כל הגידין בשר, חוץ מגידי צואר.

תנן: העצמות והגידים והנותר - ישרפו בששה עשר.

הני גידין – פשיטא גידי צוואר, [לאו גידי בשר דא"כ יאכלם ולאו נותר דא"כ בשריפה]

וא"כ אי לאו בשר נינהו למה להו שריפה.

ר"ח: לא נצרכא אלא לגיד הנשה, ואליבא דר"י דאינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין.

ולא פשטי' מינה דמיירי.

א. – ראב"ח: כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו.

ב. ר"א: לא נצרכא אלא לשמנו דגיד הנשה דשמנו מותר, וישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור.

ג. רבינא: בחיצון, וכדריא"ש דשני גידין הן, פנימי הסמוך לעצם - אסור, וחייבין עליו.

חיצון הסמוך לבשר - אסור, ואין חייבין עליו.

חל ט"ז להיות בשבת - ישרפו בי"ז, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יו"ט.

ועשה לא דחי לל"ת.

א. כחזקיה: 'לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו'. ליתן לו בקר שני לשריפתו.

ב. אביי: 'עלת שבת בשבתו' - ולא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב.

ג. רבא: 'הוא לבדו יעשה לכם', הוא ולא מכשיריו, לבדו - ולא מילה שלא בזמנה הבאה מק"ו.

ד. ר"א: שבתון דיום טוב עשה הוא, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום