פסחים דף פה עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וכן משמע 'ועצם לא תשברו בו' - אחד עצם שיש בו מוח, ואחד עצם שאין בו מוח.

ומה אני מקיים 'ואכלו את הבשר בלילה הזה' - בבשר שע"ג העצם.

'ועצם לא תשברו בו' - בעצם שאין בו מוח, אבל בעצם שיש בו מוח - שובר ואוכל.

ואל תתמה, שהרי יבא עשה וידחה לא תעשה.

כשהוא אומר 'ועצם לא ישברו בו' בפסח שני, ת"ל 'גם בעצם שאין בו מוח'.

ול"ק מהא דאבר שיצא מקצתו - חותך עד מקום שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך.

אף אי נימא דאבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש במק"א אין בו משום שבירת העצם,

הך דלא קולף כאן ושובר: אביי: משום פקע. רבינא: בקולית.

תנן שם: הפיגול והנותר מטמאין את הידים.

ר"ה ור"ח, חד אמר: מפני חשדי כהונה, וחד אמר: מפני עצלי כהונה.

חד מתני אפיגול - משום חשדי כהונה, וחד מתני אנותר - משום עצלי כהונה.

חד מתני כזית - כאיסורו, ומאן דמתני כביצה - כטומאתו.

איבעיא: יוצא גזרו רבנן טומאה או לא? [למסקנא הספק ביוצא בקדשים]

מי אמרינן: נותר דגזרו טומאה - דאתי לאיעצולי ביה.

אבל יוצא - אפוקי בידים לא מפקי ליה בידים - לא גזרו ביה רבנן טומאה. - או"ד ל"ש?

ואין להוכיח מהא דאבר שיצא מקצתו - חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך.

וחזינא דלא מטמא מהא דחתיך דדוקא שם טומאת סתרים היא שלא מטמאה.

ואין להוכיח מהא דרבינא: דחיבורי אוכלין לאו חיבור הוא, וכמאן דמפרתי דמי, אף דנגעו חד בשני שמאן דמתני כזית - לית ביה כזית, ומאן דמתני כביצה לית ביה כביצה.

ויש להוכיח מהא דהמוציא בשר פסח מחבורה לחבורה, אף שהוא בלא תעשה - טהור.

דאין הכוונה דטהור ואסור ואהך אמרי' דיוצא מחבורה לחבורה כיוצא חוץ למחיצתו דמי ומפסיל, וממילא מוכח דלא גזרו רבנן טומאה.

ואף אי נימא דהך טהור טהור ומותר, דיוצא מחבורה לחבורה לאו כיוצא חוץ למחיצתו ולא מפסיל.

הא בסיפא חזי' דהאוכלו הר"ז בל"ת.

למ"ד כביצה - דאית ביה כזית ולית ביה כביצה. | למ"ד כזית, מאי נימא.

- אלא: ביוצא בפסח לא בעי דלא גזרו רבנן טומאה - בני חבורה זריזין הן, ומזהר זהירי ביה.

וכי בעי ביוצא בקדשים מאי? תיקו.

שאסור להוציא בשר פסח מחבורה לחבורה – 'חוצה' חוץ לאכילתו.[ולא רק מבית לבית]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום