פסחים דף פז עמוד א

פרק שמיני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

פרק שמיני - ה+אשה+

האשה בזמן שהיא בבית בעלה, שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה.

הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה.

שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה - תאכל במקום שהיא רוצה.

יתום ששחטו עליו אפוטרופסין - יאכל במקום שהוא רוצה.

עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהן.

מי שחציו עבד וחציו בן חורין - לא יאכל משל רבו.

ואין להוכיח דיש ברירה דהך רוצה היינו בשעת שחיטה [ומתני' בשאינה רדופה ורק ברגל ראשון]

והך דמכאן ואילך, רוצה - אוכלת משל אביה, רוצה - משל בעלה היינו ברדופה.

'אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום,

וארי"ו: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה, ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה.

'והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי'.

• ארי''ו: ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה.

'אחות לנו קטנה ושדים אין לה'.- ארי"ו: זו עילם, שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד.

'אני חומה ושדי כמגדלות', ארי"ו: אני חומה - זו תורה, ושדי כמגדלות - אלו תלמידי חכמים.

ורבא: 'אני חומה' - זו כנסת ישראל, 'ושדי כמגדלות' - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

'אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל'.

רזב"ט מרב: 'אשר בנינו כנטעים' אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא.

'בנותינו כזוית' - אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן.

וכן הוא אומר 'ומלאו כמזרק כזוית מזבח'.

אב"א מכאן: 'מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן'.

'מחטבות תבנית היכל' - אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן.

• 'דבר ה' אשר היה אל הושע וגו' בימי עזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה'.

בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן הושע, שנאמר 'תחלת דבר ה' בהושע'.

וכי בהושע דבר תחלה? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים.

• ארי"ו: תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע, ישעיה, עמוס, ומיכה.

אמר לו הקב"ה להושע: בניך חטאו.

והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן.

לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבש"ע, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת.

אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה?

אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך.

אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל.

'ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים', וכתיב 'וילך ויקח את גמר בת דבלים'.

'גמר'-רב: שהכל גומרים בה.

'בת דבלים' - דבה רעה בת דבה רעה.

ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה.

ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה.

ד"א: גמר – אר"י: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה.

רי"ו: בזזו וגמרו, 'כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש'.

'ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל, ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם, ותהר ותלד בן ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם'.

לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת אמר לו הקב"ה שילמד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה.

אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה.

א"ל הקב"ה: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך בני זנונים, ואי אתה יודע אם שלך אם של אחרים הן.

כך ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי.

תורה קנין אחד, ד'ה' קנני ראשית דרכו'.

שמים וארץ קנין אחד, ד'קנה שמים וארץ.

בית המקדש קנין אחד, ד'הר זה קנתה ימינו'.

ישראל קנין אחד, ד'עם זו קנית'.

ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו.

אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך.

עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר 'והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' 'וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה'.

• ארי"ו: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו.

שנאמר 'חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'.

• ארי"ו: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה - מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס.

נמנה - ד'דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה'.

ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל.

ולא קיבל לשון הרע - ד'וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו'

וכתיב 'כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו'.

אמר: חס ושלום אמר אותו צדיק כך, ואם אמר - מה אעשה לו? שכינה אמרה לו.

• אר"א: אף בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים,- 'כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל'.

ריב"ח 'כי נשא אשא להם'.

• ואר"א: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים.

'וזרעתיה לי בארץ' כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

ורי"ו: מ'ורחמתי את לא רחמה'.

• ארי"ו מרשב"י 'אל תלשן עבד אל אדניו פן יקללך ואשמת, וכתיב דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך'.

היינו אף דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך - אל תלשן עבד אל אדניו. מנלן - מהושע.

• א"ר אושעיא: מאי ד'צדקות פרזונו בישראל' - צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות.

והיינו דאמר אותו המין לרבי חנינא: אנן מעלינן מינייכו, כתיב בכם 'כי ששת חדשים ישב שם וגו', ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני, ולא עבדינן לכו מידי.

ושאלו אם רוצה שתלמיד אחד יענהו, וענה לו רבי אושעיא דמה שאינכם הורגים משום שאם תהרגו כולם – כולם לא אצלכם ואילו תהרגו רק אותם שאצלכם יקראו לכם מלכות קטיעא.

- אמר ליה: גפא דרומאי! בהא נחתינן ובהא סלקינן.[דבזה אנו עסוקים כל היום]

• תני ר"ח: 'אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה' - יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזרות של רומיים, לפיכך הגלה אותם לבבל.

• ואר"א: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול, שנא' 'מיד שאול אפדם ממות אגאלם'.

ר"ח: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה.

רי"ו: מפני ששיגרן לבית אמן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה - לבית אמה.

והיינו דרבי אלכסנדרי, דשלשה חזרו למטעתן, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וכתב לוחות.

ישראל - הא דאמרן.

כסף מצרים – ד'ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו'.

כתב הלוחות – ד'ואשברם לעיניכם'. תנא: לוחות נשברו ואותיות פורחות.

עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה.

• עולא כשהגיע לפומבדיתא, הביאו לו סל תמרים, וא"ל דג' בזוז,

תמה מלא צנא דבש בזוז ובבלאי לא עוסקים בתורה?

ובלילה כשנתייסר מהם אמר מלא כלי סם מות בבל ועוסקים בתורה?

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום