פסחים דף עו עמוד ב

פרק שביעי

רב: בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש [ואינם נוגעים זב"ז] -אסור. דמפטמי מהדדי.

ולוי: אף בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן – מותר דריחא בעלמא הוא ומותר.

וכן עביד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר.

והך אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת.

ללוי: לאו תערובת טעמים אלא תערובת גופים ולהכי בסיפא איתא אף גדי וטלה.

ולרב: תערובת טעמים, וה"ק אף בכעין שתי קדירות אסור מצד תערובת גופים ואף גדי וטלה.

רב מרי: כתנאי.

הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה – ר"מ אוסר| ור"י מתיר.

ורבי יוסי מתיר בשל חיטין ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות.

ללוי ודאי תנאי היא ולר"מ ריחא מילתא הוא ואוסר.

לרב, אפשר דכו"ע ריחא מילתא היא.

וכאן כר"ל: דבפת חמה וחבית פתוחה - דברי הכל אסור.

בפת צוננת וחבית מגופה - דברי הכל מותר.

לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית חתומה, פת צוננת וחבית פתוחה.

והא נמי, כפת חמה וחבית פתוחה דמיא.

ר"כ בריה דר"ח סבא: פת שאפאה עם צלי בתנור - אסור לאכלה בכותחא.

ההיא ביניתא [דג] שנמלח ביחד עם הבשר - אסרה רבא מפרזיקיא לאוכלו בכותח.

מבדר"א: אף במלח אסור, משום דקשה לריחא ולצרעת.

חמשה דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה

העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וזבחי שלמי צבור, ושעירי ראשי חדשים.

הפסח שבא בטומאה - נאכל בטומאה, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה.

חמשה - למעוטי חגיגת ט"ו. דהוו"א קרבן ציבור דקבעי מועד ידחה טומאה קמ"ל דלא.

כיוון דיש ליה תשלומין כל שבעה וכמו שלא דוחה שבת לא דוחה טומאה.

ושעירי הרגלים בכלל זבחי שלמי צבור.

ושעירי ר"ח צריכא דר"ח איקרי מועד - כאביי דעיברו לאותו תמוז ד'קרא עלי מועד לשבר בחורי'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום