פסחים דף עג עמוד א

פרק שישי

שחטו שלא לאוכליו.

איידי דתנא שחטו שלא לשמו בשבת, תנא נמי שלא לאוכליו דחייב.

וצריכא משום דקבעי לאיפלוגי רבי אליעזר ורבי יהושע.

רהב"ח לבריה: כשתלך לפני ר"ז בעי ממנו.

לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור, שחטו שלא לאוכליו חייב תיקן דאם עלו אימוריו לא ירדו.

שחטו ונמצא בעל מום - חייב תיקן בדוקין שבעין, ואליבא דר"ע דס"ל אם עלו - לא ירדו.

שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור, הא בגלוי - חייב. דתיקן- להוציא מידי נבילה.

שוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז- חייב עליה ג' חטאות, תיקן- שמוציאו מידי אבר מן החי.

שחטו ונודע וכו'.

ר"ה מרב: אשם שניתק [בידיים] לרעיה ושחטו סתם - כשר לעולה. דלא בעי עקירה.

והך דבלא ניתק לא אמרי' הכי דגזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.

דתנן: אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו - ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

רבי אליעזר אומר: ימות.

רבי יהושע אומר: ימכר, ויביא בדמיו עולה.

בדמיו - אין, אבל גופו - לא, דגזר לאחר כפרה אטו לפני כפרה, ש"מ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום