סנהדרין דף יח עמוד ב
פרק שני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
עובר על עשה ועל לא תעשה.
ה''ק אם עבר על עשה ועל לא תעשה - הרי הוא כהדיוט לכל דבריו.
דס''ד הואיל ותנן: אין דנין שבט, נביא שקר, כה''ג אלא ע''פ ב''ד של ע''א
ואראב''א: כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ - דבריו של גדול, קמ''ל דלא כל דבריו דלא כתיב דברי גדול אלא הַדָּבָר הַגָּדֹל דבר גדול ממש.
ב. מעיד ומעידין אותו.
והתניא: וְהִתְעַלַּמְתָּ- פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאי אתה מתעלם.
הא כיצד? כהן והוא בבית הקברות, זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו
וא''א להעמיד שמעיד למלך. דהתנן לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו!
וא''א להעמיד שמעיד לבן מלך. – שהרי בן מלך הדיוט הוא!
- אלא: מעיד בפני המלך. ואף דאין מושיבין מלך בסנהדרין - משום יקרת כהן גדול יושב ומקבל עדותו ואנו מעיינים בדין
אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכה''ג בעיבור שנה.
מלך בסנהדרין - דלֹא תַעֲנֶה עַל רִב - לא תענה על רב.
לא מלך וכה''ג בעיבור שנה; מלך - משום אפסניא כסף לחיילים,
כהן גדול - משום צינה. דיוה''כ
אר''פ: ש''מ השנה אחר החודש הולכת.
וקשה דהרי מעשה ששמעו רבנן ג' רועי בקר- ועברו על פיהם. לכאו'
חד אמר: אם בכיר תבואה ראשונה ולקיש אחרונה יצמחו יחד, זה זמן חודש אדר,
וחד אמר: אם שור בבוקר ימות מקור, ובצהרים יעמוד תחת עץ תאנה לצל לגרד את עורו זה אדר, ואם לאו – אי''ז אדר.
וחד אמר: אם רוח מזרחית חזקה ומביאה קור ונשיבת פיך כנגדה מחממת אותה זה אדר. ואם לאו לאו.
- ודחינן: רבנן סמכו על ה'חשבון' ורק סייעו דבריהם ממה שאמרו הרועים
ד. חולץ וחולצין כו'.
משמע בין מן האירוסין, ובין מן הנישואין.
מן הנישואין - עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה ל''ת ועשה,
מן האירוסין אף שהוא רק ל''ת גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה.
וכן תניא אם קדמו ובעלו ביאה ראשונה קנו, ואסור לקיימן בביאה שניה.
א. מת לו מת כו'.
ת''ר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא - לא יצא עמהן, אבל יוצא אחריהן,
כיצד? הן נכסין והוא נגלה, הן ניגלין והוא נכסה.
ב. ויוצא עד פתח שער העיר כו' ולר''י מן המקדש לא יצא.
ולר''מ ה''ק: מִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא - מקדושתו לא יצא, וכיון דיש לו היכר מבוי- לא יבוא ליגוע.
ור''י: אגב מרריה [אבלותו] שמא יבוא ויגע.
א. כשהוא מנחם.
ת''ר כשהוא עובר בשורה לנחם את אחרים,
סגן ומשוח שעבר בימינו, וראש בית אב ואבלים וכל העם משמאלו.
וכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים
סגן מימינו, וראש בית אב וכל העם משמאלו.
אבל משוח שעבר לא בא, שלא יסבור הכה''ג שהוא שמח שחוזר לשרת
ר''פ: ש''מ תלת: א. היינו סגן היינו ממונה, ב. אבלים עומדין וכל העם עוברין,
ג. אבלים לשמאל המנחמין הן עומדין.
ת''ר: בראשונה היו אבלים עומדין, וכל העם עוברין
והיו שתי משפחות בירושלים מתגרות זו בזו מי תעבור תחילה,
התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין.
א. רב''א: החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי,
שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין.
ב. רב''א: התקין רבי יוסי בציפורי
שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה, משום מעשה שהיה.
ג. רב''א: התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא, משום ייחוד.
רמב''מ מרי''א אין שורה פחותה מי' בני אדם, ואין אבלים מן המנין, בין שאבלים עומדין וכל העם עוברין, בין שאבלים עוברין וכל העם עומדין.
ב. כשהוא מתנחם כו'.
איבעיא להו: איך מנחם אחרים ת''ש: והוא אומר תתנחמו.
ובהכרח שמיירי שהוא מנחם אחרים ש''מ
ב. מלך לא דן ולא דנים אותו לא מעיד ולא מעידין.
רב יוסף: דווקא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד - דן ודנין אותן, דבֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט.
וקשה אם א''א לדונו איך דן אחרים? הא הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ -קשט עצמך ואח''כ קשט אחרים.
אלא אין דנין מלכי ישראל - משום מעשה שהיה דעבד ינאי המלך הרג אדם אמרו לשמעון בן שטח, א''ל: שידונוהו, שלחו לו שעליו להגיע דוהועד בבעליו, יבא בעל השור ויעמוד על שורו. בא וישב
א''ל שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם דועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'.
השיב לו לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך.
נפנה שב''ש לימינו ולשמאלו- כבשו החכמים פניהם בקרקע,
אמר שב''ש בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם! מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו, באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו.
א. לא חולץ ולא חולצין וכו'.
איני והא ר''א: אפי' למ''ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול - מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דשׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ - שתהא אימתו עליך! - מצוה שאני.
א. ואין נושאין כו'.
אמרו לר''י: נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ נשים הראויות לו מבית המלך. – והיינו - מירב ומיכל.
היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן?
א.- א''ל: מיכל אחר מיתת מירב נשאה.
ב. ריב''ק: קידושי טעות היו לו במירב,
דתְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים.
קידושי טעות דוְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וגו'.
והרגו לגלית, א''ל שאול: מלוה יש לך עלי והמקדש במלוה אינה מקודש. הלך ונתנה לעדריאל דוַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וגו'.
א''ל שאול אם תרצה שאתן לך את מיכל לך הבא לי מאה ערלות פלשתים.
הלך והביא לו א''ל מלוה ופרוטה יש לך אצלי.
א. שאול סבר: מלוה ופרוטה - דעתיה אמלוה,
ודוד סבר: מלוה ופרוטה - דעתיה אפרוטה.
ב. לכו''ע מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה,
שאול סבר: לא רואי לשום דבר ודוד סבר: חזו לכלבי ושונרי.
ולרבי יוסי, תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל, דורש מקראות מעורבין, ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמני ואת מפיבשת ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחלתי וגו'.
וכי לעדריאל נתנה? והלא לפלטי בן ליש נתנה!
דוְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ וגו'!
אלא: מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי, דבעבירה
א. ולריב''ק הך 'אֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל'. אף שמירב ילדה מיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה. ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
ב. ר''ח: וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי. רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה.
ג. רבי יוחנן וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אביגדור וגו', וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד. - מרד זה כלב, -שמרד בעצת מרגלים.
יוכבד ילדה ובתיה גידלה, לפיכך נקרא על שמה.
ד. ר''א מגָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה. יעקב ילד ויוסף כילכל, לפיכך נקראו על שמו.
ה. רי''ונ: כל המלמד בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, דוְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וכתיב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו.
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם, היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם? אר''י: שפדאו מצער גידול בנים.
והיינו דלֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וגו' - מאביו, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ מאבי אביו.
רי''ו פלטי שמו, ונקרא פלטיאל - שפלטו אל מן העבירה, -שנעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה.
והכתיב וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ! - שנעשה לה כאישה.
- והכתיב הָלוֹךְ וּבָכֹה - על המצוה שהלכה ממנו,
עַד בַּחֻרִים - שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה.
רבי יוחנן: תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז, וַיִּלָּפֵת שנעשה בשרו כראשי לפתות
תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש - כדאמרן.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום