סנהדרין דף כ עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

רבי יוחנן: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל - זה יוסף ובועז, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה - זה פלטי בן ליש.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל

מרבי יונתן א. שֶׁקֶר הַחֵן זה יוסף, וְהֶבֶל הַיֹּפִי - זה בועז,

יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - זה פלטי בן ליש.

ב. שֶׁקֶר הַחֵן - זה דורו של משה, וְהֶבֶל הַיֹּפִי - זה דורו של יהושע,

יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - זה דורו של חזקיה.

ג. שֶׁקֶר הַחֵן - זה דורו של משה ויהושע וְהֶבֶל הַיֹּפִי זה דורו של חזקיה,

יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי.

אמרו על ריב''א שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה.

מת לו מת - אינו יוצא מפתח פלטרין שלו.

ר''י: אם רוצה לצאת אחר המיטה - יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנא' והמלך דוד הלך אחר המטה'

אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם,

וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הדרגש.

תנו רבנן: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות, לפני המיטה יוצאות.

ר''י: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה.

- אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם, ונתפייסו. שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים, ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, דוַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל... כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר

דרש רבא: וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד, כתיב להכרות וקרינן להברות, בתחלה - להכרותו, ולבסוף - להברותו.

מרב: מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה.

רי''צ: מיחה, ולא נענה.

ושניהם דרשו וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ

מ''ד לא מיחה מדוע לא מחית? כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ!

למ''ד מיחה ולא נענה, מתמה: הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת? יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הלא מחית ומדוע כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ?

רנב''י: למ''ד מיחה נענש ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה.

א. וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא על הדרגש.

מאי דרגש? [מזל או עור]

א. עולא: ערסא דגדא. [מיטה למזל ולא לשימוש]

ואין להקשות שאם יש דבר שאינו יושב עליו וכעת יישב? שזו אבילות

- שהרי זה כמו אכילה ושתיה, שכעת מאכילים אותו סעודת הבראה

ואין להקשות מהך דדרגש א''צ לכפותו, אלא זוקפו. ואם הוא יושב עליו הרי צריך לכפותו כדתניא: כל המטות שיש לו בבית הוא כופה!

-ודחי' מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים. שא''צ לכפותה.

אלא כך קשה דארשב''ג: דרגש - מתיר קרביטין והוא נופל מאיליו,

והרי במיטה העשוייה למזל אין קרביטין!?

ב. מר' תחליפא: שהיה מצוי בשווקי רצועות דרגש- מיטת עור. עורו מעל המסגרת וא''א להופכו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום