בבא בתרא דף קכו עמוד ב

פרק שמיני

שלחו מתם אין לבכור קודם חלוקה

הלכתא יש לבכור קודם חלוקה וכן נהג מ''ז מרישב''א ופסק כר''א דויתר בכולן

והלכתא כרבנן ואף: דאין בכור נוטל פ"ש, 'ימצא לו' ולא מלווה ראוי ושבח

איני נותן ואיני נוטל גם למ"ד שאין לו קודם חלוקה, כ"ז שלא נטל לא יוכל לתובעו

בני בכור לא יטול פי שנים

בני לא יירש עם אחיו מתנה ע"מ שכתוב בתורה

ריבה לאחד ומיעט לאחר דבריו קיימין ואי בירושה אין דבריו קיימין

כתב לשון מתנה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף דברי קיימין

ר"מ מקודשת ותנאו בטל

ר"י בדבר של ממון תנאו קיים [ועונה צער דגופה ומצווה היא] ודווקא כשמחלה

• ר"י בני זה בכורי נאמן, בני זה בכור אינו מקבל פי שנים שסתם בכור אפשר בכור דאם הוא - בוכרא דאמא נקרא בכור שוטה [כהדס שוטה שאינו בכור גמור]

ר''ח מוחזקני בזה שבכור, והיינו בכור מאב - שאביו אמר לבניו שחשו בעיניהם ללכת אליו ובכור דאב רוקו מרפא ולא בכור דאם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום