בבא קמא דף קב עמוד א

פרק תשיעי

ת"ר: הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין, אם פחתו פחתו לו, ואם הותירו תני חדא הותירו לו ותני חדא הותירו לאמצע.

תירץ רי"ו א. הא ר"מ דשינוי קונה, והא ר"י דשינוי אינו קונה.

מתקיף ר"א: דווקא כאן אר"מ בדבר הראוי לגופו, אבל לסחורה לא אמר!

אלא אר"א ב. הא והא ר' מאיר, ולא קשיא: כאן לאכילה, כאן לסחורה.

חייכו ע''ז במערבא: לרי''ו אליבא דר''י מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות?

ואין להקשות: דא"כ, אפי' חטין וחטין לא! ושהרווח יילך לשליח

תירץ ר' אבהו: דשם עושה שליחות דבעה''ב.

וראייה לזה: המקדיש נכסיו והמעריך את עצמו, אין לו לגזבר בכסות אשתו ולא בכסות בניו, ולא בצבע שצבע לשמן, ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן.

ואינו יכול לומר דשליחותה עושה [דמי הודיע שיקנה צבעו לאשה] וה"נ שליחותו עושה וכיד בעה"ב הוא.

דחאו ר' אבא: כל המקדיש נכסיו אין דעתו על כסות אשתו ובניו. משום איבה

ודעתו של אדם אפי' על תפילין, רק המקדיש ס"ל שהוא עושה מצוה,

והקשה רא"וש: והלא מדובר חייבי ערכין דממשכנין אותן, וכי דעתו למשכן עצמו

ב. אלא דחאו ר' אבא: כל המקדיש נכסיו, נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא.

- ואר"ש ה"ק: הלוקח שדה מחבירו בשם ריש גלותא - אין כופין אותו ריש גלותא למכור, ואם אמר על מנת - כופין את ריש גלותא למכור.

• אמר מר: הלוקח שדה בשם ריש גלותא - אין כופין אותו ריש גלותא למכור.

מכלל דמקנה לו, אם חולקים בני מערבא שאמרו: מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעה"ב!

ואין ליישב: דכאן כגון שהודיע לבעל שדה ולעדים

דיקשה מסיפא: דבעל מנת כופין אותו ריש גלותא למכור, ולמה? שיאמר אל תייקרו לי להציל ממערערים, ואל תזלזלו בי למכור שדות.

אלא אביי ה''ק: הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור פעם אחרת

ואם אמר לו על מנת - כופין את המוכר למכור.

אמר מר: הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור פעם אחרת.

שלא תאמר ידעת שאני לעצמי לקחתי ולחוזק בלבד בקשתי לכתוב לריש גלותא ואיני זורק כספי סתם אלא על דעת שכתוב שטר אחר

קמ"ל: שיכול לומר תנאי עשית עם הריש גלותא שיכתוב לך שטר אחר.

ואם אמר לו על מנת - כופין את המוכר למכור.

והיינו: שאמר לעדים לפני המוכר ראו שאני צריך שתחתמו לי על שטר מכירה אחר, ושתק, שאינו יכול לומר שחשבתי שאתה רוצה מהעדים

ולכך טרחתי לומר לך בפניהם שממך אני רוצה שטר נוסף.

ר''כ: שהביא כסף עבור פשתן והתייקר הפשתן, ומכר בעל הפשתן,

א''ל רב: אי כשקנית אמרו פשתנו של ר"כ קח מעותיך, ואי לא אל תקח ריבית

וכבני מערבא: הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות?

ויקשה: וכי ר''כ נתן ד' ולקח ח' הא הפשתן ממילא נתייקר, וגזלוהו, וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה!

- אמרי: שם אמנה היה ולא משכו ר"כ לפשתן.

ורב לטעמו: דעושין אמנה בפירות, ולא בדמים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום