בבא קמא דף קג עמוד ב

פרק תשיעי

הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו למדי.

לא יתן לבנו או שלוחו, אבל נותן לשליח ב''ד. ואם מת יחזיר ליורשיו.

נתן או מחל הקרן ולא החומש, חוץ מפחות שו''פ בקרן א''צ לילך אחריו

נתן או מחל לו החומש ולא הקרן, חוץ משו''פ בקרן -צריך לילך אחריו.

נתן את הקרן ונשבע על החומש - משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה.

וכן בפקדון, דאו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו,

או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר - משלם קרן וחומש ואשם.

לא ר"ט: דאף שנשבע, מניח גזילה ומסתלק,

ולא ר"ע: דאך שלא נשבע צריך לשלם גזילה לכאו"א

- לעולם כר"ע: ומשלם גזילה לכאו''א כשנשבע ד'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו'.

ור"ט: אף שנשבע עשו רבנן תקנה שאם הוצאה יתירה על הקרן משלם קרן וחומש לב"ד, ומביא אשמו ומתכפר לו.

ולר"ע: תיקנו רק כשיודע למי גזל שמחזיר לו ממונו

אבל כשלא יודע [בחמשה בנ''א שלא יחזור הכסף לבעליו לא תיקנו.

רהב"י הקשה דארשב"א: לכו''ע כשא''י ממי לקח, שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק,

ונחלקו שגזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל,

דלר"ט: מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק,

ולר"ע: אין לו תקנה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד.

ואי מדובר כשנשבע, מה לי לקח מה לי גזל!

ב. מתיב רבא: מעשה בחסיד אחד שלקח משני בנ''א ולא ידע מאיזה לקח,

וא''ל ר''ט: הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק.

וא''ל ר''ע: אין לך תקנה עד שתשלם לכאו''א. ואי משתבע מי חסיד נשבע,

ואין לומר: שנשבע ואח"כ נהיה חסיד, - שהרי כל מקום דאמרי' מעשה

בחסיד אחד או ריב"ב או ריב"א והם היו חסידים מתחילה.

א. אלא ר''ט: ומודה ר"ט כשנשבע, ד'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו'.

ור"ע: אף שלא נשבע -קניס.

ור"ט: הך דנשבע [אפי' דאף בלי שבועה נותן לזה מנה ולזה מנה שכבר הודה מפי עצמו]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום