בבא קמא דף קד עמוד א

פרק תשיעי

ב. - אלא רבא: שאני מתני', דכיון שידע ממי גזל והודה לו שיכול להחזיר הממון לבעליו, הו"ל כאמר יהיו לי בידך,

הלכך: נשבע אפי' שאמר יהיו לי בידך כיון שצריך כפרה לא צריך שיגיע לידו, וכאלו הוא פקדון, עד שיבוא ויקח.

לרב חסדא: הוי שליח - שלכך טרח והעמיד עדים שיחשב שבא לרשותו.

לרבה: לא הוי שליח, - שרק בא לומר דאדם נאמן הוא לסמוך עליו כשליח

וקשה תנן: השואל את הפרה, ושילחה ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו, או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל, ומתה - פטור.

ובפשטות מדובר שעשאו בעדים ותני פטור - וקשיא לר"ח.

- אלא כדר"ח: כאן מיירי: בשכירו ולקיטו,

ובפשטות עשאו בעדים! תרגמא רב חסדא: בשכירו ולקיטו.

וקשה א''כ למה בסיפא מיירי בשליח ב''ד? תחלק בין מינהו בעדים או לא

- אמרי: שליח ב"ד, ל''ש אם עשאו נגזל או גזלן הוי שליח פסיקא לתנא

שליח שעשאו בעדים, רק אם עשאו נגזל משא''כ בעשאו גזלן - לא פסיקא ליה.

לאפוקי מרשב"א: שליח ב"ד שעשאו נגזל ולא עשאו גזלן, או עשאו גזלן ושלח הלה ונטל את שלו מידו - פטור.

• רי"ו ור"א: שליח שעשאו בעדים הוי שליח, וא"ת: משנתנו!

א. בממציא לו שליח, דא"ל: יש לי מעות אצל פלוני ולא שלחם נ"ל שמא לא מצא מי לשלוח, ב. כר"ח: בשכירו ולקיטו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום