בבא קמא דף קו עמוד א

פרק תשיעי

תדע דראב''א: הכופר במלוה כשר לעדות, בפקדון - פסול לעדות.

ואפי' דאילפא: שבועה קונה ולא כפירה א. בקיימא באגם. ב. כרב מנה לי בידך, והלה אומר אין לך בידי, ונשבע ואח"כ באו עדים - פטור,

ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב לא משלם.

ר"ה מרב: מנה לי בידך, והלה אומר אין לך בידי כלום, ונשבע ובאו עדים - פטור

ד'ולקח בעליו ולא ישלם' כיון שקבלו בעלים שבועה, שוב לא משלם

רבא מסתבר: במלוה, דלהוצאה ניתנה, אבל פקדון - ברשות בעליו קאי!

והאלהים!: רב אפילו בפקדון, שהפסוק מדבר בפקדון.

ויקשה דתניא: היכן פקדוני? א"ל אבד, משביעך אני ואמר אמן, והעדים מעידים שאכלו - משלם קרן, הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם!

ולא מדובר: שנשבע חוץ לב"ד. דא''כ סיפא שא''ל: נגנב, והשביעו ואמר אמן, ועדים שגנבו משלם כפל, הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.

והא חוץ לב''ד אין כפל.

ולא רצה ר''נ לתרץ בדוחק רישא חוץ לב''ד וסיפא בבי''ד.

והשיבו ר''נ: רישא שפטור מכפל בקפץ ונשבע, וסיפא שחייב, בשלא קפץ.

רב"ח לרב נחמן: אם אינך סובר כרב מדוע ממשכן נפשך לבארו, א''ל לפרש דבריו.

ור''נ: הך קרא בעי לכל הנשבעין שבתורה שאין משלמין,

ד'ולקח בעליו ולא ישלם' - מי שעליו לשלם הוא נשבע ונפטר.

הקשה רב המנונא: השביע עליו חמשה פעמים, בין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב''ד,

'וכפר עליו' חייב עכאו''א, והטעם אר''ש: הואיל ויכול לחזור ולהודות.

והשיב: דלצדדין תני: השביע עליו חוץ לבית דין, ובב"ד קפץ.

מתיב רבא: טען טענת גנב בפקדון, ונשבע והודה ובאו עדים,

אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם,

ואם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם.

וכאן א''א ליישב דחוץ לב"ד וקפץ - דתני כפל!

- אלא רבא: כל הודה, ל''ש בטענת אבד ול''ש בטענת גנב -לא

רב א. והתודה' כשצריך לשלם קרן וחומש, בטענת גנב ובאו עדים גם לא

רב ב. ד'כפל' בטענת אבד ולא בטענת גנב, ונשבע ולא הודה ובאו עדים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום