בבא קמא דף קה עמוד ב

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

לרבה פשיטא: שאמר דשורי גנבת, והוא אומר לא גנבתי, מה טיבו אצלך?

ש"ח אני עליו - חייב, שהרי פטר עצמו מגניבה ואבידה,

ש"ש אני עליו - חייב, שהרי פטר עצמו משבורה ומתה,

שואל אני עליו - חייב, שהרי פטר עצמו ממתה מחמת מלאכה.

מוכח: אף שקיים, כיון שאם נגנב כפר ממון. גם עכשיו כפר בממון.

הקשה ר''ע: 'וכחש בה' פרט למודה בעיקר, כיצד? שורי גנבת, והוא אומר לא גנבתי

מה טיבו אצלך? אתה\ אביך מכר לי, נתן לי במתנה, אחר פרתי רץ, מאליו בא אצלי, תועה בדרך מצאתיו,ש''ח\ ש"ש \שואל אני עליו, ונשבע והודה, פטור 'וכחש בה' פרט למודה בעיקר!

א"ל רבא: תדורא חסר לב: מה שפטור- כשאמר לו הילך,

ואנן כשקיימת באגם כשאמר שהוא שומר, וחישי שיגנב.

ביאור תשובתו: אתה מכרתו לי, ואינו מודה בעיקר דא'ל לא נתתי לך כסף הילך שורך

אתה\ אביך נתנו לי- שא"ל ע"מ שאעשה לך טובה ולא עשיתי קח שורך

תועה בדרך מצאתיו, שנשבע שמצאה ולא ידע ששלך להחזירנה

ג' שבועות הן באבידה:

הכיר בה ולא במוצאה, במוצאה ולא בה, בה ובמוצאה

והלכתא: לר"ח לפטור, ולשמואל לחיוב קרבן.

ובמחלוקת תנאים: המשביע עד אחד: ת''ק: פטור, וראב''ש: מחייב.

וחלקו: אם דבר הגורם לממון [שמא לא ישבע] כממון דמי

הכופר בפקדון, נעשה עליו גזלן וחייב באונסין,

ותנא תונא: 'וכחש בה' לעונש [שבועה], 'לא תכחשו'- לאזהרה.

ומה דתני בסיפא: ונשבע על שקר - לעונש, 'לא תשקרו' לאזהרה.

שניהם שנשבע: ברישא כשבאו עדים - שחייב באונסין,

בסיפא כשהודה - שחייב בקרן וחומש ואשם.

מתיב רב"ח: ושכנגדו חשוד על השבועה -בשבועת עדות\ פקדון\ שבועת שוא

ואם איתא, בכפירה הוא דנפסל !

אמרי: כאן כשעומדת באגם, דאי''ז כפירה שסבור לדחותו עד שילך להביא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום