בבא קמא דף טו עמוד א

פרק ראשון

ג. ואין להוכיח: מהמית שורי את פלוני או שורו של פלוני - משלם על פי עצמו.

-דלא מיירי: בתם, אלא במועד, וסיפא דהמית עבד אין משלם,

ואין לחלק שם: בין תם למועד - דכולה במועד מיירי

ד. ת"ש: זה הכלל, כל המשלם יותר על מה שהזיק - אינו משלם ע"פ עצמו.

- הא פחות ממה שהזיק משלם!

לא, הא כמה שהזיק משלם. אבל פחות, ה''נ דלא משלם,

א''ה ליתני: זה הכלל, כל שאינו משלם כמה שהזיק, דמשמע פחות ומשמע יותר!

תיובתא. והלכתא: פלגא נזקא - קנסא.

תיובתא משום דלא תני כמו שהזיק,

ואכתי: הלכתא היא, דל''ק משום דלא פסיקא לו, כיון דיש ח"נ צרורות,

דהלכתא גמירא לה דממון הוא, מש"ה לא תני.

כלב שאכל טלה, וחתול שאכל תרנגול [גדולים],

- משונה הוא, ולא מגבינן בבבל. [אבל קטנים דרכו בכך]

ואי תפס לא מוציאים ממנו.

ואי אמר: קבעו לי זמן לארץ ישראל - קובעים לו .

ואי לא הלך מנדים. ובין כך מנדים אותו עד שיסלק היזקו

מדר"נ: 'לא תשים דמים בביתך'

שלא יגדל אדם כלב רע, ולא יעמיד סולם רעוע, בתוך ביתו.

חמשה תמין, וחמשה מועדין.

הבהמה אינה מועדת ליגח, ליגוף, לשוך, לרבוץ, לבעוט.

השן מועדת לאכול את הראוי לה,

הרגל מועדת לשבור בדרך הילוכה

ושור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם.

הזאב, והארי, והדוב, והנמר, והברדלס, והנחש - הרי אלו מועדין.

ר"א: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין, והנחש מועד לעולם.

קשה דמשמע: שבחצר הניזק עסקינן, ותני משלמת רק ח"נ.

- כרבנן: דמשונה קרן בחצר הניזק - שמשלם חצי נזק.

ותני סיפא: דשור המועד ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם.

- כר"ט: דמשונה דקרן בחצר הניזק דמשלם נ"ש.

כשמואל: א. לר"י: שיננא, שבוק מתני' ובא אחרי, רישא רבנן וסיפא ר"ט.

מרב: ב. כולה ר"ט רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן ולזה ולזה לשורים

דלגבי שן הויא חצר הניזק, ולגבי קרן הויא רה''ר.

ר"כ מר''ז: ג. בהכרח לא כל המשנה כר''ש.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום