בבא קמא דף כח עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מרב: דווקא שטינפו כליו במים, אבל הוא עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתו

שמואל: אבנו סכינו ומשאו למדי' מבור, ובכולן שור ולא אדם חמור ולא כלים.

וה''מ לענין מיתה, אבל לענין נזקין - אדם חייב, וכלים פטורין.

ולרב: ה"מ כשהפקירם, אבל כשלא הפקירם - ממונו הוא.

מתיב ר"א: 'ונפל שמה שור או חמור', שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים,

מכאן אמרו: נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים, מה דומה לזה? אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו, לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן חייב.

רישא קשיא לרב, וסיפא קשיא לשמואל!

-ולטעמיך יקשה: היא גופא: רישא פטור, וסיפא חייב!

רב לטעמו: דבלא הפקירן חייב, לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב

שמואל לטעמו: דאבנו סכינו ומשאו כבורו,

ר"י דמחייב על נזקי כלים בבור, לפיכך הטיח צלוחיתו באבן- חייב.

ר''א: דווקא שנתקל ונשוף באבן, אבל נתקל בקרקע ונשוף באבן - פטור.

ודלא כר' נתן [בשנים שהזיקו דבא"א לגבות מאחד גובה מהשני].

א"ד ר"א: אפילו נתקל בקרקע ונשוף באבן - חייב. והיינו כר' נתן.

א. ר' יהודה אומר: במתכוין - חייב, באינו מתכוון פטור.

ר"ה: במתכוין להורידה למטה מכתיפו.

ומשמע: דלר''מ חייב אפי' אזנה בידו. [ואנוס]

ויקשה: דאנוס ופטור ד'ולנערה לא תעשה דבר',

ואין לחלק: בין מיתה לנזיקין שחייב,

נשברה כדו ולא סלקו, נפל גמלו ולא העמידו

ר"מ: מחייב, חכ"א: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום