בבא קמא דף כט עמוד א

פרק שלישי

ומודים חכמים לר"מ: באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו

ברוח מצויה והזיקו שהוא חייב.

ומודה ר"מ לרבנן: במעלה קנקנין על הגג ע"מ לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו שהוא פטור!

- אלא אביי: חלקו בתרי א. בשעת נפילה אי נתקל פושע,

ב. ואחר נפילה אי מפקיר נזקיו חייב, או לא.

מדתני תרתי, הוחלק אחד במים [שעת נפילה] או שלקה בחרסית, [לאחר נפילה] ומדמתניתין בתרתי, ברייתא גם בתרתי.

כדו - משכח"ל או בשעת נפילה או לאחר נפילה,

גמלו- לאחר נפילה כשמפקיר נבלתו, שעת נפילה כשנתקל ונתקל בו הגמל

[ולא דעבר במים דרך הנהר דאי יש דרך אחרת פושע הוא ואי לאו אנוס הוא]

מפקיר נזקיו: מתכוון - א"ר יוסף: במתכוין לזכות בחרסים.

ר"א: אף בשעת נפילה מחלוקת, וקמ"ל כאביי,

ורי"ו: לאחר נפילה מחלוקת,

וקמ"ל: דווקא כאן פטרו רבנן דאנוס אבל מפקיר נזקיו בעלמא חייב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום