בבא קמא דף לב עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

המזיק אשתו בתשמיש המטה מהו?

כיון דברשות עושה פטור, או איבעי לעיוני?

ר''ה: תניתוה: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.

רבא: ומה יער שכל אחד לרשותו נכנס, נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וחייב, כ"ש הנכנס לרשות חבירו.

והך: שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך!

שם תרוייהו כהדדי, כאן הוא עשה מעשה.

והך: ד'ונכרתו הנפשות העושות - דהנאה יש לשניהם אבל הוא העושה

א. היה בעל קורה ראשון כו' נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה.

שתי פרות ברה"ר, רבוצה ומהלכת,

בעטה מהלכת ברבוצה- פטורה, רבוצה במהלכת - חייבת.

[אין לסייע לר"ל ממתני' דפשוט דמזיק חייב,]

אין להקשות: דבמתני' משמע הא הוזקה ממילא פטור דלא כמתני',

דבמתני' דפסקה לאורחא כשלדא - חייב בעל קורה,

אבל כאן שרבצה בצד אחד הו"ל ללכת בדרך אחרת.

אין לסייע מסיפא: דבעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה - חייב

ואם עמד בעל חבית - פטור. וכמהלכת ברבוצה הוא דפטור,

דחי': דוקא במתני' שהולך כדרכו, אבל בבהמה נהי דיש לך רשות לעבור עלי, אך לא לבעוט בי.

שנים שהיו מהלכין ברה"ר, אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין, והזיקו זה את זה - שניהם פטורין.

אם מתני' כאיסי בן יהודה

מתני' דלא כאיסי בן יהודה: רץ - חייב, מפני שהוא משונה.

ומודה איסי, בע"ש בין השמשות - שפטור, מפני שרץ ברשות.

א"ר יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה.

והך: דהלכה כסתם משנה, ותנן: דאחד רץ ואחד מהלך דפטורין!

מתני' בע"ש בין השמשות. מדתנן או שהיו שניהן רצין הגם שק"ו מאחד רץ ואחד מהלך, ובהכרח דדווקא בער"ש פטור, אבל בחול אחד רץ ואחד מהלך חייב, אבל שניהם רצין אפי' בחול פטורין.

ומודה איסי: בע"ש בין השמשות שפטור, מפני שרץ ברשות.

כר''ח: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא. אמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא.

רבי ינאי: מתעטף ואמר: בואי כלה, בואי כלה.

המבקע ברה"ר והזיק ברה"י, ברה"י והזיק ברה"ר,

ברה"י והזיק ברה"י אחר - חייב.

צריכותא

מרה"ר לרה"י - אע"ג דלא שכיחי רבים.

מרה"י לרה"ר - אע"ג דברשות עושה.

מרה"י לרה"י - אע"ג דלא שכיחי רבים וגם ברשות עביד.

הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות,

ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת- פטור [מגלות],

ואם נכנס ברשות חייב [בד' דברים]. ופטור מגלות.

אוקימתא א

ריב''ח: פטור מגלות לפי שאין דומה ליער,

דכל אחד לרשותו נכנס, משא''כ זה לרשות חבירו נכנס.

הקשה רבא: אי יער דכ"א לדעתו נכנס ונעשה כמי שנכנס לדעת חבירו,

כ"ש זה שלדעת חבירו נכנס.

אלא לרבא: פטור מגלות -דלא סגי לו בגלות וכריב"ח דהו"ל שוגג קרוב למזיד

והך: דהוסיף לו רצועה אחת ומת גולה על ידו הא דקרוב למזיד,

א. רבא: דהו"ל לחשוש שמא ימות.

ב. ר"ש: דהדיין עצמו טעה במנין [ולא המכה כפי שטפח רבא בסנדלו, שהא גדול שבדיינין קורא, והשני מונה, והשלישי אומר הכהו]

והך: דהזורק אבן לרה"ר והרג גולה אף שרוב למזיד דהו"ל לחשוש

דברה"ר יש אנשים,

-שם: מדובר בסותר כותלו בלילה לאשפה, ועשויה ליפנות בלילה, ולא ביום, ויש שיושבים,

אינו מזיד- שלא לכך עשויה, וגם אינו אנוס- דיש דמיקרי ויתיב.

אוקימתא ב'

ר"פ מדרבא: מתני ארישא: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת - פטור.

ואהך אריב"ח: חייב בארבעה דברים ופטור מגלות.

מאן דמתני אסיפא - כ"ש ארישא,

ומאן דמתני ארישא, אבל אסיפא כיון דברשות - חייב גלות.

וקשה: ומי חייב גלות? והתניא: הנכנס לחנותו של נפח, ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת - פטור, ואפילו נכנס ברשות!

- ודחי' דמיירי: בשוליא דנפחי. ורבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא וסבור שיצא שאימת רבו עליו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום