בבא קמא דף לד עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

הקשה אביי: א"כ מצינו לר"י תם חמור ממועד!

ובשלמא לענין שמירה, דכתיבי קראי, לענין תשלומין מי שמעת?

והך דר''י: דיכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה סלע, כ''א נוטל חצי החי וחצי המת,

- הא מועד יוצא להחמיר ומשלם רק מה שהזיק, כ''ש תם הקל.

נפק''מ רי"ו: שבח נבילה, אי דניזק או חצי.

וזהו דקשה לר''י: השתא דאמרת: חסה התורה על המזיק דלוקח בשבח, יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה מנה והנבילה יפה נ' זוז, כ''א נוטל חצי החי וחצי המת היכן מצינו מזיק נשכר שזה נשכר?

ואומר: שלם ישלם, בעלים משלמין ולא נוטלין.

'ואומר'? לרבות מקום דאין הפסד לניזק כגון שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז,

דקמ"ל שלם ישלם דבעלים משלמין ולא נוטלין

דראב"ת לרבא: א"כ מצינו לר"י תם משלם יותר מח"נ וכתיב 'וחצו את כספו',

אלא לר"י: פחת שפחתה מיתה מחצין בחי. - מוגם את המת יחצון

והך: דאפקי לזה וזה נוטלים חצי החי וחצי המת - ילפי מ'וגם' את וגו'.

יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו,

פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו.

כיצד? שורו שבייש - פטור, והוא שבייש - חייב.

שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו - פטור,

והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו - חייב.

שורו שחבל באביו ובאמו - חייב, והוא שחבל באביו ואמו - פטור.

שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב,

והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו.

כל המקלקלין פטורין, חוץ מחובל ומבעיר.

א"ל רי''ו: פוק תני לברא, חובל ומבעיר אינה משנה,

ואת''ל: משנה, חובל - בצריך לכלבו, מבעיר - בצריך לאפרו.

וקשה מדתנן: שורו שהדליק את הגדיש בשבת - חייב, והוא שהדליק פטור

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום