בבא קמא דף לו עמוד ב

פרק רביעי

כרבי ישמעאל: דבעלי חובות הן, ואחרון נשכר כשתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין.

והיינו אם יש בו מותר בנזקיו יחזיר לשלפניו

וכן רבי מרי"ו: דמשום פשיעת שומרין נגעו בה.- ואוקימתא כר' ישמעאל.

כר"ע: דשור דשותפין הוא

כשמואל לר"י: שיננא, שבוק מתני' ותא אבתראי רישא ר' ישמעל וסיפא ר"ע.

וכן מרי"ו: דהנפק''מ בין ר"מ לר"ש דמתני' כשהקדישו ניזק דאי כשותפין הן מוקדש הוא

תנן שם: התוקע לחבירו - נותן לו סלע, ר''י מריה''ג: מנה.

ומעשה: שתקע לחבירו, ושלחו רטב"מ לרב יוסף: סלע צורי, או סלע מדינה [8\1] תנן?

אין להוכיח: ממתני' דשנים הראשונים דינר זהב. ואי סלע מדינה נחלק עד י''ב וסלע

דוכי התנא כרוכל ליתני וליזיל?

ולכך פשטו מרב: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה.

הואיל וחצי זוז הוא א"צ, ותן לעניים, ואח"כ חזר בו ואמר שיתן לו ויקח לעצמו,

א"ל רב יוסף: כבר זכו בזה עניים. ואף שאין כאן עניים אני יד עניים,

כשמואל: יתומים א"צ פרוזבול. וכדתרב''ח: דר"ג וב"ד אביהן של יתומין היו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום