בבא קמא דף לט עמוד א

פרק רביעי

שור של פקח שנגח שור של חש''ו - חייב,

ושל חש"ו שנגח שור של פקח- פטור.

וב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס

נתפקח החרש, נשתפה השוטה, והגדיל הקטן

- לר''מ: חזר לתמותו, רבי יוסי: הרי הוא בחזקתו.

שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר: כי יגח+, ולא שיגיחוהו.

- ה"ק מתני': שאם הוחזקו נגחנין, מעמידין אפוטרופוס להעיד בפניו לשלם מעלייה.

לרי"ו: מעליית יתומין, ריב''ח: מעליית אפוטרופוס.

ויקשה: דהא דאין נזקקין לנכסי יתומין אלא א"כ רבית אוכלת בהן,

ולרי"ו: או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני!

א. איפוך: רי"ו: מעליית אפוטרופסין, ריב''ח: מעליית יתומין.

ב. רבא: משום דקשיא דרי"ו אדרי"ו, משוית לריב'ח שהוא דיינא דנחית לעומקיה דדינא- טועה?

לא תיפוך: ולרי''ו: שאני מזיק דאי מעליית אפוטרופוס, ממנעי ולא עבדי.

וריב"ח: מעליית אפוטרופוס, וחוזרין ונפרעין מן היתומים כשיגדלו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום