בבא קמא דף מב עמוד א

פרק רביעי

ר''כ מרבא: מתכוון א"ל ברישא,

משל לצייד שמוצא דגים גדולים לוקח, מוצא קטנים לוקח.

ר"ט מרבא: המית א''ל ברישא, משל לצייד מוצא קטנים לוקח, מוצא גדולים זורק הקטנים ולוקח הגדולים.

א. רעבדר"א: סד''א ולא אנשים הדומין לשוורים דמועדין הא תם חייב קמ"ל דפטור

הקשה רבא: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? שמועד יפטר ותם יתחייב?

ב. אלא רבא: סד"א: ולא שוורים הדומין לאנשים שמועדין ק"ו תמין פטורים,

קמ"ל: תם פטור ומועד חייב

הקשה אביי: גם בבושת נאמר: שקמ"ל בעל השור נקי שתם פטור ומועד חייב!

וכ"ת ה"נ, א''ה ליתני: בעל השור נקי -ריה''ג: פטור מדמי ולדות ומבושת!

ג. אלא אביי ורבא: אנשים - אין אסון באשה יענשו, יש אסון באשה לא יענשו,

ולא שוורים דאף אם יש אסון יענשו, קמ''ל בעל השור נקי שפטור.

מתקיף ראב"א: וכי באסון הדבר תלוי, הא בכוונה תלוי!

ד. אלא אראב"א: 'אנשים' נתכונו לאשה אף שיש אסון - לא יענשו,

ולא שוורים שבכה''ג יענשו, -קמ''ל בעל השור נקי שפטורים.

וכן כשר''ח בא מן הדרום הביא מתני' בידו כראב''א

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום