בבא קמא דף מג עמוד ב

פרק רביעי

מתיב רשבר"י: כל שחייב בבן חורין חייב בעבד, בין בכופר בין במיתה,

וכי יש כופר בעבד? אלא דמים! א"ד: הוא מותיב והוא מפרק.

• א"ד: מרבה ה"ק: כל שחייב בבן חורין בכוונה על פי עדים כופר - חייב בעבד קנס,

וכל שחייב בבן חורין שלא בכוונה ע"פ עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה על פי עדים דמים.

א"ל רבא: אי הכי, אשו שלא בכוונה ע"פ עדים נשלם דמים!

ומנ"ל לרבא דלא משלם?

לאו מדתנן: היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו - חייב,

עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו - פטור,

- דהאמר ר"ל: כגון שהצית בגופו של עבד, דקם לו בדרבה מיניה!

ולא מדתניא: חומר באש מבבור, שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאין ראוי לה,

משא"כ בבור, ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה דמים משא"כ בבור לא תני, - שמא תנא ושייר!

אלא: רבא גופיה בעיא: אשו שלא בכוונה, אם משלם דמים?

גבי שור הוא דבכוונה משלם כופר, שלא בכוונה משלם דמים,

אבל אשו דבכוונה לא משלם כופר, שלא בכוונה גם לא משלם דמים

או"ד: כיון דגבי שורו שלא בכוונה אע"ג שאין כופר משלם דמים, גבי אשו גם אע"ג דבכוונה לא משלם כופר, שלא בכוונה מיהת משלם דמים? ולא ידעינן, תיקו.

• ר"ד מרי"ו: 'אם כופר' לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה.

'אם עבד' לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה!

והך דר"ל: שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים!

- א"ל: גברא אגברא רמית?

כשהגיע רבין ארי"ו: 'אם עבד', לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה.

ולר"ל: 'אם עבד' לא דריש- דלא כתיב במקום תשלומין,

'אם כופר' דריש דכתיב במקום תשלומין.

ת"ר: או בן יגח או בת יגח - לחייב על הקטנים כגדולים.

וק''ו הוא: חיוב אדם באדם כחיוב שור בשור.

ועוד דק"ו הוא: מאדם, כ"ש שור שתחייב על הקטנים כגדולים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום