בבא קמא דף מד עמוד ב

פרק רביעי

ת"כ כשמואל ותיובתא דרב: יש חייב במיתה ובכופר, ויש חייב בכופר ופטור ממיתה,

ויש חייב במיתה ופטור מן הכופר, ויש פטור מזה ומזה.

הא כיצד: מועד בכוונה חייב במיתה ובכופר,

מועד שלא בכוונה חייב בכופר ופטור ממיתה,

תם בכוונה - חייב במיתה ופטור מכופר,

תם שלא בכוונה - פטור מזה ומזה.

והנזקין שלא בכוונה -ר''י: מחייב למד מכופר שחייב,

ר''ש: פוטר למד מקטליה דשור, פטור,

ור"י לא למד מקטליה: שפטור דדנין תשלומין מתשלומין ולא ממיתה.

ור"ש לא יליף מכופר: דנין חיובי דשור מחיובי דשור ולא מכופר שהוא חיוב דבעלים.

מתני' שלא כר''ש: דמשמע הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה - חייב,

ותניא ר"ש: אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה - פטור.

טעמו: 'השור יסקל וגם בעליו יומת', כמיתת בעלים שיתכוון כך מיתת השור,

ובעלים גופייהו מ'וארב לו וקם עליו', עד שיתכוין לו.

ורבנן: האי 'וארב לו' -אמרי דבי רבי ינאי: פרט לזורק אבן לגו.

ומיירי: דיש תשעה ישראלים ואחד כנעני דאף שרוב ישראלים כיון

שביניהם אחד כנעני כל קבוע כמחצה על מחצה וספק נפשות להקל.

שור האשה, היתומים, האפוטרופוס, המדבר, ההקדש, הגר שמת ואין לו יורשין, הרי אלו חייבין מיתה.

ר"י אומר: שור המדבר, ההקדש, הגר שמת פטורין מן המיתה

לפי שאין להם בעלים.

ת"ר: שור שור שבעה - להביא שור האשה, היתומים, האפוטרופוס, המדבר, ההקדש, הגר שמת ואין לו יורשין.

ר"י: שור המדבר, הקדש, הגר שמת ואין לו יורשין - פטורין מן המיתה, לפי שאין להם בעלים.

ר"ה ש''מ: ר''י פוטר אפילו נגח ולבסוף הקדיש, או הפקיר.

מדתני תרתי: שור המדבר, ושור הגר שמת ואין לו יורשין,

והא שור הגר שמת ממ"נ אי הפקר הוא היינו שור המדבר.

ותניא כן: דוהועד בבעליו והמית שתהא מיתה והעמדה בדין וגמ"ד שוין כאחד.

שור היוצא ליסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש, שחטו בשרו אסור.

ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש, שחטו בשרו מותר.

מסרו לשומר חינם ולשואל, לש"ש ולשוכר - נכנסו תחת הבעלים,

מועד - משלם נזק שלם, ותם - משלם חצי נזק.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום