בבא קמא דף מז עמוד א

פרק חמישי

מוכח שכשפשוט שהיה ולד איתה כשנגחה משתלם כל הח"נ מולד,

רבא לשיטתו: פרה שהזיקה - גובה מולדה, שחלק מגופה הוא.

תרנגולת שהזיקה - אינו גובה מביצתה, דפירשא בעלמא הוא.

ורבא: אין שמין לפרה בפנ"ע ולולד בפנ"ע, אלא שמין לולד על גבי פרה,

שאל''כ נמצאת מכחיש את המזיק.

וכן בקוטע יד עבד חבירו, ובמזיק שדה חבירו.

ראבד"ר לר"א: ואי דין הוא, ליכחוש מזיק!

- משום דא"ל: פרה מעוברת הזקתיך, פרה מעוברת אשום לך.

פשיטא: פרה דחד וולד דחד - פיטמא לבעל פרה,

נפחא: ר"פ: לבעל פרה, ראבדר"א: חולקין. והלכתא: חולקין.

הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ושברה בהמתו של בעה"ב - פטור, ואם הוזקה בהן - בעל הקדרות חייב, ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעה"ב - פטור, ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב,

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ונגחו שורו של בעה"ב או שנשכו כלבו של בעה"ב פטור, נגח הוא שורו של בעה"ב - חייב.

נפל לבורו והבאיש מימיו - חייב.

היה אביו או בנו לתוכו - משלם את הכופר.

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב,

רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור.

ודיקי': רישא: הא ברשות - לא מיחייב בעל קדירות בנזקי בהמתו דבעל חצר,

ולא אמרינן שקיבל בעל קדירות שמירת בהמתו דבעל חצר,

וכרבי: דכל בסתמא לא קביל עליה שמירה,

וסיפא: אם הכניס ברשות - בעל חצר חייב,

כרבנן: דבסתמא גם קבל עליו שמירה

ותו: רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור.

ויקשה: רישא וסיפא רבי, ומציעתא רבנן?

- א. ר' זירא: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.

ב. רבא: כולה כרבנן וברשות שמירת קדירות קבל עליו בעל החצר ואפילו נשברו ברוח.

א"ר: דווקא שהוחלקה בהן, אבל אכלה - פטור.- דהו"ל שלא תאכל.

א"ר ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב, אמר להא שמעתא.

דתניא: הנותן סם המות לפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בד"ש.

סם המות הוא דלא עבידא דאכלה, אבל פירות דעבידא דאכלה - בדיני אדם גם מיחייב, ואמאי? הויא לה שלא תאכל!

א. ה"ה אפילו פירות, שפטור מדיני אדם, וקמ''ל: דאפי' סם המות דלא עבידא דאכלה חייב בדיני שמים.

ב. סם המות גם באפרזתא, דהיינו פירי.

א. מיתיבי: נכנסה לטחון חטים אצל בעה''ב שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעה''ב -פטור, אם הוזקה - חייבת. נימא: הו"ל שלא תאכל!

ותרצי': כמו דאמרי במתני מדובר שהוחלקה בהן [ואפי דלא כתיב לשון בהן]

ב. ת"ש: הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ואכל חטין והתריז ומת פטור, ואם הכניס ברשות, בעל החצר חייב. ואמאי? ה"ל שלא יאכל!

דחה רבא: ברשות - שמירת שורו קבל עליו, ואפי' חנק עצמו. משאכ שלא ברשות

א. ת''ש: בריתא דנזקין של קרנא: הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות,

ובא שור ממקום אחר ואכלן - פטור, ואם הכניס ברשות חייב.

-דחינו: הכניס ברשות - חייב בעל השור דהו"ל שן ברשות הניזק

שלא ברשות פטור בעל השור, - שן ברה''ר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום