בבא קמא דף נ עמוד א

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וחלקו: בבור ברשותו, לר"ע: 'בעל הבור', בבור דיש לו בעלים,

ור' ישמעאל: בעל התקלה.

אלא לר''ע: בור האמור בתורה זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין.

ב. ורב יוסף לכו''ע: בבור ברה"י חייב, ד'בעל הבור', בבור דיש לו בעלים.

וחלקו: דלרי''ש: בבור ברה"ר חייב כי יפתח וכי יכרה על פתיחה חייב כ"ש על כרייה

ולר"ע: צריכי 'כי יפתח' הו"א פותח סגי בכסוי, כורה בעי שיאטום.

'כי יכרה', רק כרייה בעי כסוי שעשה מעשה, אבל פותח לא, קמ"ל.

והך דאר"יש: זהו בור האמור בתורה היינו זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין.

מיתיבי: החופר בור ברה"ר ופתחו לרה"י פטור, ואף שאין רשאי לעשות כן, לפי שאין עושין חלל תחת רה"ר.

החופר בורות שיחין ומערות ברה''י, ופתחו לרה"ר - חייב.

והחופר בורות ברה"י הסמוכה לרה''ר לאושין ליסודות - פטור,

וריבר"י: מחייב, עד שיעשה מחיצה עשרה, או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם וממקום דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים.

משמע: דווקא ליסודות הא אם לא - חייב,

לרבה: רישא ר' ישמעאל וסיפא ר"ע,

לרב יוסף: סיפא דברי הכל, אלא רישא מני? לא רבי ישמעאל ולא ר"ע!

- יתרץ רב יוסף: כולה דברי הכל היא, ורישא - שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו.

א"ר אשי: עכשיו שהעמדת לרב יוסף לכו''ע, לרבה גם לא תוקמה כתנאי, מדרישא ר' ישמעאל ה"נ סיפא, ודווקא ליסודות הא לא חייב, כגון דארווחי לרה"ר.

והך: דחופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר חייב, ברה"י הסמוכה לרה"ר פטור.

לרבה: כולה ר' ישמעאל היא, לרב יוסף: סיפא בחופר לאושין וככו''ע.

ת"ר: חפר ופתח ומסר לרבים פטור, חפר ופתח ולא מסר לרבים - חייב.

וכן היה מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות,

וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה אף הלכה זו.

מעשה: בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, הודיעו את רחב''ד.

שעה ראשונה א"ל: שלום, שניה א"ל: שלום, שלישית א"ל: עלתה.

אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו.

אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא ולא בן נביא אנכי,

אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?

אעפ"כ מת בנו בצמא שהקב"ה מדקדק עם סביביו אף כחוט השערה

ר"א: ד'וסביביו נשערה מאד'

ר' נחוניא: מאל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.

ר"ח: כל האומר הקב"ה ותרן- יותרו חייו,

ד'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט'.

ר"ח [רשב"נ]: 'ארך אפים' לצדיקים ולרשעים מדלא כתיב ארך אף.

ת"ר: לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר.

מעשה: באחד שסיקל מרשותו לרה"ר, ומצאו חסיד אחד, א"ל: ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך! לגלג עליו.

לימים נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים, אמר: יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך.

החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור או חמור - חייב.

אחד החופר בור, שיח ומערה, חריצין ונעיצין - חייב.

א"כ, למה נאמר בור? מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים,

אף כל שיש בו כדי להמית - עשרה טפחים.

היו פחותין מי' טפחים, ונפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור,

ואם הוזק בו - חייב.

בור שחייבה עליו תורה

לרב ושמואל, הנפק''מ, ריבוי דאף כל, דעת ר''נ בחבטה

רב: להבלו ולא לחבטו, דחבטה, קרקע עולם הזיקתו

ושמואל: להבלו וכ"ש לחבטו, וא"ת: לחבטו אמרה תורה ולא להבלו, התורה העידה על הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר.

ונפק''מ: שעשה גובה ברה"ר, לרב: לא מיחייב, דונפל עד שיפול דרך נפילה

ולשמואל: מחייב דונפל - כל דהו משמע.

תנן: כבור שיש בו כדי להמית י' טפחים, אף כל שיש בו כדי להמית י'ט.

לרבות: שמואל: גובה, לרב: חריצין ונעיצין. ותני והדר מפרש

וצריכא: שיח אף שארוך, מערה אף שמרובעת פחות הבל חריצין אף שלא מקורה

נעיצין אף שיש רווח למעלה יותר מלמטה קמ"ל

• תנן: פחותין מי'ט ונפל לתוכו שור או חמור ומת- פטור, הוזק בו - חייב

אף למ"ד הבל: הוזק חייב דיש הבל לנזיקין

מעשה: בשור שנפל לאמת המים [ו' טפחים], שחטו בעליו והטריפו ר"נ .

ואר"נ: אי היה לוקח בעליו קב קמח והולך לביהמ"ד דאם שהתה מעת לעת כשרה לא הפסידו לשור ששוה כמה קבים.

- ולכאו' סבר: שיש חבטה בפחות מעשרה.

א. איתיביה רבא: היו פחותין מי' טפחים, ונפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור.

- ודחי': לא משום דאין בזה חבטה אלא דאין בזה משום הבל למיתה והך דהוזק חייב - דיש הבל לנזיקין

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום