בבא קמא דף נא עמוד א

פרק חמישי

ב. איתיביה: בית הסקילה גבוה שתי קומות, ותני עלה: וקומה שלו הרי שלש.

-ודחי': דשם בעי ב' קומות דואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה

אבל לא יותר מכך דלא לינוול

ג. איתיביה: 'כי יפול הנופל ממנו', - ולא בתוכו,

כיצד? היתה רה"ר גבוה ממנו י' טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור,

עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה - חייב.

ואפי' דיש חבטה פחות מי' -שאני בית, דכל פחות מי' אינו בית.

ואין לומר: שמדובר שמבפנים חקק לעשרה -דא"ה אין צורך מבחוץ בעשרה

אלא טעם ר'נ: דמבטן השור לארץ ד' טפחים, אמת המים ו' טפחים ס''ה י'ט

והך: דמתני' דבעי' י' טפחים אפי' דשש מספיק - מיירי באופן שנתגלגל לבור

בור של שני שותפין, עבר עליו הראשון ולא כסהו, והשני ולא כסהו - השני חייב.

מי חייב איך מדובר לר''ע, ולחולק בבור ברשותו

לר"ע: דבור ברשותו חייב,

משכח"ל בחצר ובור של שניהם והפקירו רשותן ולא הפקירו בורן,

ואפי' למ"ד: בור ברשותו פטור, משכח"ל ברה"ר.

לא מיירי: דשוו שליח -דאין שליח לד"ע,

ולא מיירי: בחפר שני חמשה -דסילק מעשה ראשון

אלא רי''ו: לרבי: ולמיתה, ולרבנן: למיתה ולנזקין

כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימו לעשרה.

דתניא לרבנן: אחד החופר בור ט', ובא אחר והשלימה לעשרה - האחרון חייב.

רבי: אחר אחרון למיתה, ואחר שניהם לנזקין.

טעם רבנן: כי יפתח וכי יכרה כ"ש על כרייה להביא כורה אחר כורה שאחרון חייב.

ולרבי: הנהו צריכי, כדאמרינן.

ורבנן: גם מיצרך, אלא ד'כי יכרה איש בור', אחד ולא שנים.

ורבי: מיבעי ל'כי יכרה איש בור' - ולא שור בור.

ורבנן: תרי איש בור כתיבי.

ורבי: איידי דכתב האי ולחייב האחרון ד'והמת יהיה לו', זה שעשה מיתה.

• והאי: 'והמת יהיה לו לכדרבא: שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור, ד'והמת יהיה לו', במי שהמת שלו!

אמרי: ולאו ממילא ש"מ, דבההוא דעבד מיתה עסקינן?

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום