בבא קמא דף נד עמוד א

פרק חמישי

המשנה שלא כדעת ר' יהודה: שחייב על נזקי כלים בבור

טעם דרבנן: 'ונפל שמה שור או חמור','שור' - ולא אדם, 'חמור' - ולא כלים.

טעם דר"י: 'או' - לרבות את הכלים. 'ונפל' - לחלק,

ורבנן- 'או' לחלק, 'ונפל' -טובא משמע.

אימא: ונפל - כלל, שור וחמור - פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור וחמור ולא דבר אחר

- אמרי: בעל הבור ישלם -חזר וכלל, אתה דן כעין הפרט, דמפורש בע"ח

ולא אמרי' לדבר שנבלתה מטמאה במגע ומשא דא"כ נכתוב פרט

לא 'שור' הו"א דווקא שקרב לגבי מזבח, ולא 'חמור' דה"א רק הקדוש בבכורה

אלא: 'והמת יהיה לו', כל דבר מיתה.

ולכו''ע שייך 'מיתה' בכלים- ששבירתן זו מיתתן.

ואף לרב: דבור שחייב רק על הבלו, מדובר בכלים חדשים הפוקעים מהבל,

האי: 'והמת יהיה לו' לכדרבא: למעט שור פסולי המוקדשין שאין המת שלו

- אלא: 'כסף ישיב לבעליו', לרבות כל שיש לו בעלים.

ולא כלים ואדם, ד'שור' ולא אדם, חמור ולא כלים.

ולר"י: דמרבה לכלים, 'חמור' מה ממעט?

- אלא רבא: חמור דבור לר"י, ושה דאבידה לדברי הכל - קשיא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום