בבא קמא דף נד עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן - חייב.

כרי"ו: שור שהוא חש"ו וקמ"ל דלא אמרי חרשותו גרמה לו.

והך: דנפל לתוכו בר דעת- פטור, ולא מדובר במין דעת,

אלא רבא: שור והוא חרש או שוטה או קטן דוקא שאז חייב

אבל שור והוא פקח - פטור, - דבעי לו עיוני ומיזל. ותנ''ה.

אחד שור ואחד כל בהמה - לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבידה, לפריקה, לחסימה, לכלאים, ולשבת. וכן חיה ועוף כיוצא בהן.

א"כ, למה נאמר שור או חמור? אלא שדבר הכתוב בהווה.

לנפילת הבור - 'כסף ישיב לבעליו' כל דיש לו בעלים, כדאמרן.

להפרשת הר סיני - 'אם לרבות עופות, בהמה חיה בכלל

לתשלומי כפל - 'על כל דבר פשע', כלל כל דבר פשיעה.

להשבת אבידה - 'לכל אבדת אחיך'.

לפריקה - יליף 'חמור' 'חמור' משבת.

לחסימה - יליף 'שור' 'שור' משבת.

לכלאים - כלאים דחרישה, 'שור' 'שור' משבת.

כלאים דהרבעה, 'בהמתך' 'בהמתך' משבת.

ר"י מרי"ש: שבת בדברות הראשונות- עבדך ואמתך ובהמתך,

ובדברות האחרונות- ושורך וחמורך וכל בהמתך, אף ששור וחמור בכלל כל בהמה היו, ויצאו לומר שכל חיה ועוף כיוצא בהן.

ולא הוי: כלל ופרט, - דדוקא מה שיש בפרט, דחזר וכלל בהמתך דדברות אחרונות דכעין הפרט דבע"ח, ולא כעין הפרט דמטמא במגע ובמשא ולא עופות - דא"כ נכתוב פרט אחד. או שור או חמור

לא שור דדוקא לגבי מזבח, ולא חמור דווקא קדוש בבכורה, אלא וכל בהמתך ריבויי הוא [ולא כלל]

א. בכל - כלל, כל -ריבוי.

כדאמרי': במעשר ד'כל' ושם כלל ופרט וכל כעין הפרט פרי מפרי וגידולי קרקע

ב. כל גם כלל הוא, וכאן ריבוי הוא מדהו"ל למכתב 'ובהמתך' כבדברות הראשונות, וכתב וכל בהמתך, ש"מ ריבויא.

והשתא: ד'כל' ריבוי הוא, בהמתך דדברות הראשונות ושור וחמור דדברות האחרונות.

- אמרי: 'שור' ללמוד שור שור לחסימה, 'חמור' ללמד חמור חמור לפריקה,

'בהמתך' - ללמד בהמתך בהמתך לכלאים.

ולא אסרי': אדם לחרוש ולמשוך עם כולן

כראב"י: ד'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך' להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום