בבא קמא דף נג עמוד א

פרק חמישי

רב: לפניו ולאחריו ממש, וזה וזה בבור, ולשיטתו להבלו ולא לחבטו.

ושמואל: בבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב, ולשיטתו: להבלו וכ"ש לחבטו,

והמשנה שלאחריו מקול הכרייה שפטור

- כגון שנתקל בבור, ונפל לאחורי הבור חוץ לבור.

איתיביה: בור, בין לפניו בין לאחריו - חייב, תיובתא דרב!

א. ר"ח: מודה רב, בבור ברשותו דחייב, דממ"נ אי בהבל או בחבטה שלך הן

ב. רבה: נפל על פניו והתהפך ונפל על גבו דהבל הראשון הוא שהרגו,

ג. רב יוסף: בנזקי בור בשור, שהבאיש את מימיו, דל"ש לפניו או לאחריו חייב.

תני ר"ח לסיע לרב: 'ונפל' - עד שיפול דרך נפילה, מכאן אמרו: נפל לפניו מקול הכרייה - חייב, לאחריו מקול הכרייה - פטור, וזה וזה בבור.

ולא אמרי': דכורה גרם כרשב'א:

- כרבי נתן: בעל הבור עשה היזק, וכל שא''א להשתלם מזה משתלם מזה

דתניא: ת''ק: שור שדחף את חבירו לבור בעל השור חייב, בעל הבור פטור.

רבי נתן: בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה.

והך דר"נ: בעל הבור משלם ג' חלקים ובעל השור רביע! - הא בתם, הא במועד.

- רבא: ר''נ דיין הוא ונחית לעומקא דדינא,

א. כל אחד עשה את כל הנזק, ובעל השור לא משלם חצי שאומר

לבעל הבור מה הועילה לי שותפתך [דגם בל"ז היה משלם חצי]

ב. לעולם כל אחד עשה חצי נזק, ובעל השור מפסיד רבע, שאומר אני מצאתי שורי בבורך ואתה הרגתו מה דניתן לשלם מזה אשלם, מה שלא אשתלם ממך.

• רבא: הניח אבן ע"פ הבור ונתקל בה שור ונפל בבור, באנו למחלוקת ר''נ ורבנן.

וקמ"ל: דאין בעל האבן יכול לומר שאבנו לא עשתה כלום אי לאו הבור דא"ל בעל הבור אילולי האבן שורך לא היה נופל לבורי

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום