בבא קמא דף נא עמוד ב

פרק חמישי

• ת"ר: החופר בור עשרה, השלימה אחר לכ', והשלימה אחר לשלשים - כולן חייבין. [ולא אמרי דסילק השלישי מעשה כולן

ורמינהו: אחד החופר בור עשרה, ובא אחר וסייד וכייד - האחרון חייב.

אר''ז: הא והא רבנן, והאחרון חייב רק כשלא עשה ראשון שיעור מיתה,

אבל כשעשה הראשון שיעור מיתה, אף רבנן מודו דכולן חייבין.

והך: דסייד וכייד, דעשה הראשון שיעור מיתה, ותני: אחרון חייב!

- אמרי: שם שלא היה בו הבל למיתה, ובא אחר והוסיף בה הבל למיתה.

א"ד אר"ז: הא והא רבי, הך דתני כולן חייבין - שפיר,

הא דתני אחרון חייב - כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא לנזקין, ובא אחר והוסיף בו הבל בין למיתה בין לנזקין.

• רבא: הניח אבן ע"פ הבור והשלימה לעשרה, באנו למחלוקת רבי ורבנן.

וקמ''ל: דלא אמרי' שלמעלה לא הבל שלו הרגו.

בעי רבא: טם טפח וסילק אבניו, מהו? מי אמרינן מאי דעשה לקח,

או"ד נסתלקו מעשה ראשון וקמה לו כוליה ברשותו? תיקו.

משמואל ב"מ: בור ח' ומהן ב' טפחים מים חייב. דכל טפח מים כב' דיבשה

ביאור הספק וההכרעה, ט' או ג' מים, הרחיבה, עומקה כרחבה

שאין בזה הרבה מים אין בזה הבל, או כיון שעמוק יותר יש בו הבל?

כיון שמרובים המים יש בזה הבל או כיון דלא עמוק לא? תיקו.

אר"א: אי בהבל מת הרי מיעט הבל, אי בחבטה מת - הרי קירב ההיזק.

א"ד ר"א: אי מצד זה נפל הרי קירב הזיקו, ואי מצד השני -מיעט הבל.

חד אמר: לעולם יש בה הבל - עד שיהא רחבה יתר על עומקה,

וחד אמר: לעולם אין בה הבל - עד שיהא עומקה יתר על רחבה.

רבה ורב יוסף: חד אמר: משמניחו משתמש, וחד אמר: משימסור לו דליו.

כתנאי: המדלה מים מן הבור, ובא חבירו ואמר לו הנח לי ואני אדלה מים, כיון שהניחו משתמש - פטור. ראב'י: משימסור לו דליו. [דיש ברירה]

רבינא: לטעמייהו: השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר, [דאין ברירה]

ראב"י: זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו [ דיש ברירה].

ר''א: המוכר בור לחבירו, כיון שמסר לו דליו - קנה.

- לעולם: בחזקה, וצריך לומר לו לך חזק וקני, וכיון שמסר לו דליו, כמי שאמר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום