בבא קמא דף מט עמוד א

פרק חמישי

ה"ה שור שהתכוון לאשה פטור מדמי ולדות כראב''א.

ותני: התכוין לחבירו איידי דסיפא דאדם שמתכוון לחבירו כלישנא דקרא

שהזיק חמור בעלמא 'שבו לכם פה עם החמור' עם הדומה לחמור.

ה"נ קאמר: כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות?

שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה משילדה.

א. רבה ה"ק: שמין את הולדות ונותנין לבעל. שאשה משבחת אחר לידה יותר ותנ"ה.

ב. רבא ה"ק: וכי אשה למי שיולדת משבחת, ואין לעצמה בשבח ולדות כלום?

אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין. ותנ''ה

ולא קשה מתניא שמשמע כרבה בדעת רשב'ג, ומאידך תניא שמשמע כרבא בדעת רשב''ג

- ל''ק- לרשב''ג: במבכרת -דדמיה קודם שתלד פחותין, וכאן בשאינה מבכרת.

ולרבנן: 'הרה'- לומר לך: שבח הריון לבעל.

ורשב"ג: 'הרה' -לראב"י: שחייב רק כשיכנה כנגד בית ההריון.

ר"פ: היינו כל שעולה חמימות לולד כל החלל לאפוקי יד ורגל.

רבה: דווקא בחבל בה בחיי הגר ומת הגר, שזכה בהן מן הגר,

אבל חבל בה לאחר מיתת הגר - היא זכתה, וחייב לשלם לה.

אר"ח: אטו ולדות צררי נינהו לזכות בהן,

אלא יש לבעל - זכתה לו תורה, אין לבעל - לא.

והך: דהכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל

אין הבעל - נותן ליורשיו, אין האשה - נותן ליורשיה.

היתה שפחה ונשתחררה או גיורת - זכה!

- ודחי' א. לא עדיף ממתני' שהעמדנו שחבל בה בחיי הגר ומת הגר. ה''נ כאן

ב. לאחר מיתת הגר, ותני: זכתה.

• לימא כתנאי: חבל בבת ישראל בחיי בעלה הגר, נותן דמי ולדות לגר,

לאחר מיתת הגר - תני חדא: חייב, ותני חדא: פטור.

לרבה: ודאי תנאי היא,

ולר"ח א. לאו תנאי הא רבנן, הא רשב"ג דמחיים יש לו ח''נ, ואחר מיתה הכל

ב. הא והא רשב"ג, כאן בשבח ולדות, כאן בדמי ולדות.

אמרי: משבח ולדות לישמע דמי ולדות, ומדרשב"ג לישמע לרבנן!

אמרי: שאני שבח ולדות דשייכא ידה בגוייהו זוכה בהכל, משא''כ דמי ולדות

אי המחזיק בשטר ע"ד הקרקע מחזיק ובקרקע הא לא החזיק ושטר גם לא קנה דאין דעתו על השטר או"ד דעתו גם על השטר

- א"ל: עני מורי, וכי לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך? א"ל: לצור ולצור.

רבה: א. משכון ישראל ביד גר ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו

- מוציאין אותו מידו. - דכיון שמת הגר, פקע שעבודו.

ב. משכון גר ביד ישראל ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו

- זה קנה כנגד מעותיו, וזה קנה את השאר.

ואמאי?: תקני לו חצירו, כריב"ח: חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו!

- אמרי: הב"ע שאינו דרק במקום דאי בעי מצי מקני קונה לו גם חצירו

אבל במקום דאי בעי לא מצי קני גם חצירו לו קונה והלכתא - שאינו בחצירו דלא קנה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום