בבא קמא דף מח עמוד א

פרק חמישי

ב. ת"ש: הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר ונגחו פטור, ואם הכניס ברשות חייב,

ודחי': דמיירי לר''ט: ברשות הו"ל קרן בחצר הניזק [משונה] ומשלם נ''ש

שלא ברשות - הו''ל קרן ברה"ר, ומשלמת ח''נ.

רבא: חייב אשה שעלתה לאפות ברשות ועז בעה"ב אכלה לעיסתה ומתה

- לא שחלק: על רב [שהיה לה שלא תאכל] שכאן שנכנסה לאפות צריכה צניעות ובעה''ב מסלק עצמו, וממילא חובת השמירה עליה.

אלא אבל בנכנסה לטחון חיטים שא'צ צניעות קיבל ע''ע שמירתה.

א. רבא: הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, וחפר בה בורות שיחין ומערות - בעל השור חייב בנזקי חצר, ובעל חצר חייב בנזקי הבור.

אף: דכי יכרה איש בור - ולא שור בור,

כאן כיון דהיה לבעל החצר למלא ולא מילא, כמי שכרייה דמי.

ב. ורבא: הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, והזיק את בעה"ב או בעה"ב הוזק בו - חייב, רבץ - פטור.

רבץ היינו הרביץ גללים ונטנפו כליו של בעה"ב, דהויא גללים בור,

ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים.

ואפי לרב: דבור רק מדמפקר לו ולא כשמואל שכל תקלה בור הוא -סתם גללים מפקר.

ורבא: דנכנס לחצר בעה"ב שלא ברשות, והזיק את בעה''ב או בעה"ב הוזק בו - חייב, הזיקו בעה"ב - פטור.

א"ר פפא: דווקא כשלא ידע בו, אבל אי ידע בו, הזיקו בעה"ב - חייב.

דא"ל: נהי דיש לך רשות לצאת, להזיקני אין לך.

ולטעמם: דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות,

הזיקו זה את זה - חייבין, הוזקו זה בזה - פטורין.

אחד ברשות ואחד שלא ברשות, דברשות פטור, שלא ברשות חייב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום